בביתי קמו תמיד לפני השמש. לאחר ארוחה צנועה יצאו לעבודה. בחריצות ומשמעת שמקומם בעולם אחר שאינו עמנו עוד. שרידים לפשטות ולמסירות ולהוקרת תודה לפשוט ולקיים.
ובדמיוני אני מפליג אל האדם העומד לפני השמש. ומאורותיה מעניקים לעיניו הבנות עמוקות על עצמו ושולחות אותו למסעות נכונים. ומוליכות אותו לדרכים של אור ומסלקות פיתולי עלטה אבודים. ומברכות אותו עם צאתו מהמערה באהבת אמת.
לעיתים ניצב דבר מה לפני השמש, ולא היה דבר של מה בכך. וצילו מתפשט והולך וצובע חלקות פורחות ברקבון הבלים. מי יאיר דרכו של אדם בסגרירי ערפולו כשקולו וליבו נדמו. כשוילונות חוסמים חלומותיו.
בביתי קמו תמיד לפני השמש, וכך גם אני. מקפיד להקדים זריחתה ולו רק כדי לדעת, שגם בנו חבוי אי שם אור יום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה