הוא בהה דקות ארוכות בקורות העץ שנפרשו לכל עבר, משוייפות ומחודדות. העמוד כולו נראה כמו שולח ידי זעקה אל השמיים, מחפש תשובה. והוא, ניצב שפוף תחתיו. שותק, ומתלבט.
רבות הדרכים ואינו יודע במי ייבחר. כל אחת מצטיירת בדמיונו כמרחיקת לכת, נועזת ומפותלת. והוא, שבע תלאות ושמש. מחפש נופים וצל, מקווי מיים להטביע בהם יגונו, צמאון המדבר שנצרב בו בשממת תלמיו.
רבות הדרכים בינהן. כל אחת תובעת זכות ראשונים להיות לו אם הדרך. לסלול עתידו בין צוקים ומכתשים. להיות אפר לרגליו עת תשוב הרוח ללוותו במשעולים עלומים. לפזר מרבדים ירוקים תחת שמי תכלת, לכסות את פצעי האדמה המדממים מחלומותיו. רבות הדרכים בינהן, והוא לא ישמע תחינתן.
עצם את עיניו, הסיר נעליו, ויצא למסע חף מדאגות, נקי מהחלטות. רבות הדרכים ולא ישמע בקולן. עוד יגיע לאן שיקחהו גורלו. חיוך פרוס על פניו וידיו קפוצות. ארנקו ריק אך ליבו עשיר, ובחדריו פועמות דרכים אינספור, דרכים רבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה