אלמוני בבגדים בלויים צועד במהירות ברחוב עם שלט: תנו תרומה לנזקקים. אם מעוניין בתרומה, מדוע צועד מהר כל כך? ממי נמלט? ואולי מתבייש? כך או כך לא יצא עם ממון רב.
שכן צועק לעבר עוברת אורח שביקשה לצלמו: אנחנו לא חיות בקרקס! אבל כולם בוהים בו ומסבירים לו בשתיקתם אחרת.
במכון הכושר אחד המתאמנים מודה בפני המאמן שבגלידה הוא תמיד מתבלבל בין כוס לגביע. והמאמן לא מבין, מה זה גביע ומה זה גלידה.
אישה זורקת את שאריות הסיגריה על הרצפה. אני מעיר לה ומקבל מבט מאיים מהחבר שלה. הפנה אליי עיניים זועמות והמשיך להשתין על הקיר.
בקיר הסמוך, גרפיטי חדש. מישהו טורח לרענן את התערוכות המתחלפות במוזיאון הרחוב הזה. הצבעים שלו מגוונים וזועקים כמו תושבי השכונה.
והקשר בין כל אלה? תלוש ומקרי. רסיסי סיפורים שהתרחשו במציאות ובדמיון שטרחתי לצבור במהלך היום. שוליים, משניים ומקריים ביחס לדברים הגדולים. ממש כמונו. מוטב לכתוב לפני שנישכח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה