"ננסה לשער בעיני רוחנו תקופה רחוקה מאוד, שבה האנושות - אם תשרוד - תדע כבר הכל. ייגמרו כל השאלות כי לא תהיינה להן סיבות. שום סודות, הנחות, ספקות בכל הנוגע לפרטים הקטנים ביותר. הכל, יחד עם היקום, ממופה, בדוק, מדוד, מחושב ומושלך לתוך איזה מחשב גלקטי.. העבר סרוק מכל צד, ההווה כולו על כף יד. והעתיד? האם בתנאים כאלה אפשרי עתיד? ידיעת הכל נדמית לי כאסון שאין דומה לו, שיתוק של הדמיון, אלם מוחלט. על מה ידברו אם כולם יודעים הכל בוודאות?"
ויסלבה שימברוסקה, "בשבח השאלות"
הנכדה שלה יושבת מולה מחייכת מאוד. עוד מעט תגש ותעניק לה חיבוק גדול. הן מתראות הרבה ומשוחחות בטלפון. את החג הקרוב יציינו יחד בבית מלון. ככה זה במשפחות קטנות, חיים את הרגע. מתמקדים בהווה ופחות בעבר. גם העתיד לא על השולחן ברוב המקרים. הרי גם לסבתא הזו הייתה פעם סבתא. גם היא הייתה ילדה. מה היו אומרים על מה שהפכנו להיות? על מה ששכחנו? האם הם היו מרוצים? אם זה לא משנה בכלל, מה כן משנה?
באביב 2009 הגיעו מדענים בריטים לאתר מסתורי ומפורסם בשטח הממלכה. קבוצת אבנים אדירות מסודרות במעגל ואיש אינו יודע למה (אך לכל מדען דעה משלו). הם הכניסו חיישנים מתוחכמים אל הקרקע ושלחו אותות אלקטרומגנטיים. הם ביצעו הדמיות מחשב וניתוח ארכיטקטוני. הממצאים מופיעים בסרט חדש וייחשפו בחודש הבא. בקרוב גם יתחילו לחפור שם. יחשפו את האמת. האתר עשוי להיסגר בפני המבקרים לתקופה ממושכת. ומעל כל הפרוייקט הזה מרחפת תהייה מתבקשת: לשם מה? מדוע נדרשת הוצאת המתים משלוות קבורתם? איזו תכלית משרתת הסקרנות הפולשנית הזו המבקשת להשביע את יצר הידע שלנו? שהפכה גם את העיר הקדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות לאתר ארכיאולוגי.. אם יש כאן הנחת יסוד חבויה המחייבת אותנו לדעת כל דבר, אולי מוטב לחפור גם לעומקה. תיחשף גם היא לעיני הציבור ותתן הדין במבחן הביקורת הפומבי.
אף אחד אינו רוצה לחיות רק "עכשיו". וודאי לא המלומדים. זה מצייר אותם כרדודים ושטחיים. לכן הם מנסים לגייס את העבר כדי לחפות על מבוכתם באשר לעתיד. אבל האמת העצובה, הכואבת, הנוקבת, היא שזה לא משנה. אלו הם החיים, זמן קצר בהם ורבות החוויות מלהכיל. האם נכון לנצלו כדי להיסגר ולהיחפר?
נועה לא הכירה את אמא של סבתא. וזה עצוב לנו, וחבל. אבל זה בסדר, באמת שזה בסדר. כי עכשיו היא צוחקת ומשחקת. וזה יציב כמו סלעים אנגליים או אבן ירושלמית. וזוהי נחמת נבונים המשכילים להסתפק בקסמי העכשיו.
"ראוי לו לאדם, שסך חלומותיו יעלה על סך זכרונותיו" (ש.פ.)
השבמחק