בהיתקלכם באנוכיות נטולת מעצורים, דורסנית ובלתי מאופקת. כשתיווכחו כי החליפו מסכי המגע את המגע האנושי, את החום הסולידרי הבסיסי. כשלא תדע נפשכם מנוח מכעס וזעם על היעדר התמיכה, על חוסר ההבנה, על פשיטת הרגל של החברות, על הבדידות. כשתמצאו עצמכם מקוננים על דחיקת ערכי הלב בערכי הכיס. או אז, התנשאו. התנערו מעל הכאן, והמקובל, והשריד. והפכו עצמם לדגם מיושן אך אמיתי, כזה שאינו מהסס להתיימר להיות נאור ומוסרי יותר. כן, וישר, ואיתן. אל תפחדו לרומם עצמכם מעלה אל פסגות נישאות של משמעות המשקיפות מטה על רדידות מוסרית ותרבותית.
התנשאו מעל השחיתות. מעל הנביבות, מעל הרדידות. מעל התירוצים, מעל האילוצים. מעל הנוח והמוכר. מעל האפשר. מעל "הלחסוך למחר". התנשאו עד שתתקשו לנשום מרוב דילול האוויר. שם, בצינה הבודדת, בצוק התלול שבקצה המדרון החלקלק, בפסגה הזקופה מעל העמק, שם שוכנת לבטח הרוח.
לא ביוהרה. לא ברחמים. בכבוד - למי שהיינו, למי שאנו רוצים להיות, למקומות שאנו עדיין יכולים לחזור אליהם. בכבוד ואמונה כלפי עצמינו - שעדיין זרועה בנו תודעתו של האדם המורד שאינו מוסר נפשו בקלות לצווי הנוחות והתקופה ומבקש להתנער מעול החירות. לכתוב כדי למנוע תכתיבים. לצייר כדי לצאת מהמסגרת. לשיר כדי לקטוע את השתיקה. לזייף רק כדי להתעלות מעל הזיוף המדוייק של כל היתר.
אנחנו כל כך רוצים להיות אנושיים, שכמעט ואיננו עוצרים להבין כמה זה מעליב.
התנשאו מעל השחיתות. מעל הנביבות, מעל הרדידות. מעל התירוצים, מעל האילוצים. מעל הנוח והמוכר. מעל האפשר. מעל "הלחסוך למחר". התנשאו עד שתתקשו לנשום מרוב דילול האוויר. שם, בצינה הבודדת, בצוק התלול שבקצה המדרון החלקלק, בפסגה הזקופה מעל העמק, שם שוכנת לבטח הרוח.
לא ביוהרה. לא ברחמים. בכבוד - למי שהיינו, למי שאנו רוצים להיות, למקומות שאנו עדיין יכולים לחזור אליהם. בכבוד ואמונה כלפי עצמינו - שעדיין זרועה בנו תודעתו של האדם המורד שאינו מוסר נפשו בקלות לצווי הנוחות והתקופה ומבקש להתנער מעול החירות. לכתוב כדי למנוע תכתיבים. לצייר כדי לצאת מהמסגרת. לשיר כדי לקטוע את השתיקה. לזייף רק כדי להתעלות מעל הזיוף המדוייק של כל היתר.
אנחנו כל כך רוצים להיות אנושיים, שכמעט ואיננו עוצרים להבין כמה זה מעליב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה