עכשיו, משהוגשה המטלה האחרונה, והושלכו מאות דפי הסיכום שנכתבו בידי אחרים למקומם הטבעי, ונמחקו התקצירים מזכרון המחשב והאדם, והוזנו הציונים המחייבים, והונחו הספרים, והופסק השינון, עכשיו הכל נגמר.
ורק הלמידה לא פסקה. ולא משום חריצותה הבלתי נדלית כי אם מתוך שמעולם לא החלה. בצוק העתים והזמנים לא נותר פנאי ללמוד בהפוגות המבחנים. לא הותר מקום להפנים וליצור עת דחקה מלאכת השינון את חדוות ההבנה. במקום בו קוראים תקצירים, אין אפילו ספרים לשרוף.
זה כמו ללמוד בדרך הקלה. זה עשוי לתת בידך תואר שאינך ראוי לו והוא לא ראוי לך. ככל שציוניי גבוהים יותר כך גוברת המבוכה. אני והם שותפים למלאכת ההתחזות, למשחק התפקידים. לפחות אם היו מכנים זאת תואר בתאטרון היה בכך משום קמצוץ של אמת. ועתה, רק שורה בתדפיס בו נכתב "כאן למד". כמו "כאן נקבר". אלא שבקבורה לפחות נותר שריד וזכר.
מעולם לא נתתי לבית הספר להפריע להשכלתי.
השבמחק(מארק טוויין)