בזמן שנעלבנו, מפלים גועשים נמתחו למצולות מעמקים, והם קוצפים ורעננים. וכמותנו נסחפו למרחקים ללא סיבה, ונשתברו בסלעים מוצקים שהתנשאו מקרקעית האפיק. וצנינות המיים וחדוות הטבע ומצלול האוויר ותשוקת הרוח והילת ההווייה התלכדו לצלילי נפש מתוזמרים. ניגנו יחד בהיעדר קהל, שהפסיד את הופעת חייו, בעודו נוקם עלבונו.
בזמן שכעסנו מישהו בעולם התאהב. תחילה לא היה בטוח, והתמלאו רסיסי עורו פצעי ספק ולבטים מוגלתיים. עד אותת ליבו בגמגומיו כי זה הרגע ובישר בוא אביב באגלי זיעה ומעוף פרפרי ריאה. מומחים זיהו לשניות הפרעה ססמית בקו השבר הטקטוני המבחין בין החיים שלפני ומאז. ורגליים רועדות החלו לפסוע על שביל ניצני פרחים, ירוקים מקנאה.
ובזמן שישנו, ובעת שחסכנו, וברגע שהתמרמרנו, ובעיתוי שחששנו, ובתקופה שהתבצרנו, המשיך העולם להסתובב. אומרים שלעולם אינו מתעייף, הצעיר הזה. שואב השראתו מהחותרים להדביק קצבו, ושעשוע מלא רחמים מן הניצבים במקומם. פגועים, כעוסים, מיותרים.
יום אחד יגלה האדם שלא בזבז, כי כל חייו היה בגרעון. ויהיה אז מאוחר לבדוק את החשבון. לא יועילו עוד הכעסים והעלבונות, שהובילו את מפעל חייו לפשיטת רגל.לא יועילו עוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה