עקבו בזהירות אחר מסלול כבל החשמל, אתרו את הקצה הנחשי שלו, נקודת היניקה שלו מזרם החבוי בקיר. מבלי שישים לב, תפסו בראש ומשכו בחוזקה. ההלם הראשוני בוודאי יביא לרטט קצר במסך, שישכך במהרה. עכשיו אתם בטוחים. נשמו עמוק, אחזו בשתי ידיים בקופסה הגדולה (רק לאחר שוידאתם שהחלון במרפסת פתוח לרווחה) והעיפו את הטלוויזיה אל החצר. המתינו שנייה וחצי עד להישמע קול רועם של זכוכיות שבורות. הציצו וודאו שלא נשאר זכר ממנה. שלא נפלה בטעות על חתול תועה שאובדן אחת מנשמותיו תסכל את הצלחת המבצע.
עכשיו אפשר להמשיך לשלב הבא - הביטו סביב והתחילו לקטוף - עיתונים ומגזינים ישנים, משחקי מחשב, קומדיות רומנטיות, תמונות המתארות בחדות מפתיעה כלום משמים, לוחות זמנים ומשימות, אתרי רכילות באינטרנט, חטיפים נוטפי רעל, חובות משפחתיות וחברתיות שאינן חובות כלל, הסחות דעת מזדמנות, מראות משקרות. העיפו גם את הכסאות והספות, את הכריות והמשענות. זה יפגע בנוחות שלכם, אבל זה הכרחי לעכשיו, לבינתיים. תלשו והשמידו, העיפו וגרסו. הותירו את קירותכם ואת עצמכם חשופים ובשלים אל השלב המסיים והמכריע.
עתה, כשאתם משוכנעים שהגיע העת, גשו לממש את משימת העל. מלאו הקירות בפתקים, מכל הסוגים ובכל הצבעים ובכל הגדלים. ואת כולם, מלאו רעיונות, זכרונות שנאבדו, אובדנות שנזכרו, רסיסי מחשבה, משפטי שיר, חלומות כוזבים, צלילים רשומים, רשמים צלולים, מחשבות שהצליחו ידיכם ללכוד טרם התפזרו בחלל האוויר המבושם. הפכו הקירות הלבנים לגדושי תובנות, קשטו הסיד בניצוצות של הבנה, במילים פשוטות ופסוקי אולי.
כשתתרחקו מעט מהקיר, וודאי תתחילו להבחין בנקודות הדהויות, ציוני הדרך החבויים בכל פתק. מצאו אותם בזהירות, היו בטוחים שבחרתם בנכונות. החליפו את סדר הפתקים, תלו חדשים, אך וודאו כי אתם מוצאים אותן. עכשיו קחו עפרון והחלו למתוח קווים, מהתקרה ועד הרצפה, בין החדרים (של הדירה, של הלב), בין הדלתות והחלונות, מתחת ומעל לשטיח, בין החללים המוארים למגירות הנעולות. זה ייקח זמן, אך אל תוותרו. השלימו את המשימה כהלכה, זו משימת חייכם, זה חיוני כדי להפוך את הדירה לבית של ממש, להצדיק את דמי השכירות.
וכשסיימתם, משכו את הקו עוד כמה מטרים מהקיר, ושרטטו אותו גם על עצמכם, שיטפס דרך נימי הדם אל לבכם וראשכם. ואל תחברו אותו יותר לשום דבר, השאירו פתוח. הביטו סביבכם, בסיפוק. חלפו שוב על פני קו החיים הנשזר סביבכם. והשבעו, לא לתת לאף אחד לכלוא אותו בקופסה. לפחות כל עוד נדמה לכם שאתם חיים.
עכשיו אפשר להמשיך לשלב הבא - הביטו סביב והתחילו לקטוף - עיתונים ומגזינים ישנים, משחקי מחשב, קומדיות רומנטיות, תמונות המתארות בחדות מפתיעה כלום משמים, לוחות זמנים ומשימות, אתרי רכילות באינטרנט, חטיפים נוטפי רעל, חובות משפחתיות וחברתיות שאינן חובות כלל, הסחות דעת מזדמנות, מראות משקרות. העיפו גם את הכסאות והספות, את הכריות והמשענות. זה יפגע בנוחות שלכם, אבל זה הכרחי לעכשיו, לבינתיים. תלשו והשמידו, העיפו וגרסו. הותירו את קירותכם ואת עצמכם חשופים ובשלים אל השלב המסיים והמכריע.
עתה, כשאתם משוכנעים שהגיע העת, גשו לממש את משימת העל. מלאו הקירות בפתקים, מכל הסוגים ובכל הצבעים ובכל הגדלים. ואת כולם, מלאו רעיונות, זכרונות שנאבדו, אובדנות שנזכרו, רסיסי מחשבה, משפטי שיר, חלומות כוזבים, צלילים רשומים, רשמים צלולים, מחשבות שהצליחו ידיכם ללכוד טרם התפזרו בחלל האוויר המבושם. הפכו הקירות הלבנים לגדושי תובנות, קשטו הסיד בניצוצות של הבנה, במילים פשוטות ופסוקי אולי.
כשתתרחקו מעט מהקיר, וודאי תתחילו להבחין בנקודות הדהויות, ציוני הדרך החבויים בכל פתק. מצאו אותם בזהירות, היו בטוחים שבחרתם בנכונות. החליפו את סדר הפתקים, תלו חדשים, אך וודאו כי אתם מוצאים אותן. עכשיו קחו עפרון והחלו למתוח קווים, מהתקרה ועד הרצפה, בין החדרים (של הדירה, של הלב), בין הדלתות והחלונות, מתחת ומעל לשטיח, בין החללים המוארים למגירות הנעולות. זה ייקח זמן, אך אל תוותרו. השלימו את המשימה כהלכה, זו משימת חייכם, זה חיוני כדי להפוך את הדירה לבית של ממש, להצדיק את דמי השכירות.
וכשסיימתם, משכו את הקו עוד כמה מטרים מהקיר, ושרטטו אותו גם על עצמכם, שיטפס דרך נימי הדם אל לבכם וראשכם. ואל תחברו אותו יותר לשום דבר, השאירו פתוח. הביטו סביבכם, בסיפוק. חלפו שוב על פני קו החיים הנשזר סביבכם. והשבעו, לא לתת לאף אחד לכלוא אותו בקופסה. לפחות כל עוד נדמה לכם שאתם חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה