המנגנון הביולוגי המפותח המותקן בראותינו, מיטיב לשמור על קצב נשימה אחיד. בתום פעולת השאיפה, מפעיל הוא פעולה נשיפה. האוויר חולף בתוכינו כבפס ייצור, מותיר בנו רשמים של חוץ והופך אותנו לרכיב במפעל הנשמה טבעי ואורגני, במקצב מתמשך, משחר ילדות ועד לנשימות אחרונות.
הכתיבה כמותה כפליטת האוויר מהריאות. היא ביטוי טבעי של הרעיונות שהצטברו בקריאה, של מפעל הדעת. לאחר שהבשילו ההברקות שבלב, ותובלו בהבנות של הנפש, יכול המוצר לצאת לחלל האוויר. היד הנרגשת מונעת בקצב הפעימות ואוספת מילים ומשפטים, מייצאת את נבכי הרגש לשורות צפופות.
אך החיים, מלוא החופן שנקלט בחושינו ונספג בין סדקי התאים של העור. מכלול החוויות והמסעות, שרידי ההרפתקאות שנשתמרו בתוכינו. כיצד ייפלטו אל חלל האוויר? כיצד יתורגמו אל החוץ?
רק בדמעות. דמעות של קבלה והשלמה והכרה. בכי של אמת, של הודאה באפסות האדם בפני היקום. נהי סופיים וזמניים נוכח היקום הנצחי. יגונם הנרגש של בני האנוש המתקשים לעכל את פלאי הבריאה. אנו קולטים את החיים מכל עבר, ופולטים אותם בדמעות. לכן אנו אנושיים כל כך, על הטוב והרע המשתמע. לכן אין לחשוש מלבכות. זה חלק מגלגל החיים. דווקא בצידו העליון, היפה, הבטוח.
הכתיבה כמותה כפליטת האוויר מהריאות. היא ביטוי טבעי של הרעיונות שהצטברו בקריאה, של מפעל הדעת. לאחר שהבשילו ההברקות שבלב, ותובלו בהבנות של הנפש, יכול המוצר לצאת לחלל האוויר. היד הנרגשת מונעת בקצב הפעימות ואוספת מילים ומשפטים, מייצאת את נבכי הרגש לשורות צפופות.
אך החיים, מלוא החופן שנקלט בחושינו ונספג בין סדקי התאים של העור. מכלול החוויות והמסעות, שרידי ההרפתקאות שנשתמרו בתוכינו. כיצד ייפלטו אל חלל האוויר? כיצד יתורגמו אל החוץ?
רק בדמעות. דמעות של קבלה והשלמה והכרה. בכי של אמת, של הודאה באפסות האדם בפני היקום. נהי סופיים וזמניים נוכח היקום הנצחי. יגונם הנרגש של בני האנוש המתקשים לעכל את פלאי הבריאה. אנו קולטים את החיים מכל עבר, ופולטים אותם בדמעות. לכן אנו אנושיים כל כך, על הטוב והרע המשתמע. לכן אין לחשוש מלבכות. זה חלק מגלגל החיים. דווקא בצידו העליון, היפה, הבטוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה