איפה הכסף

המקום שלא עולה כסף,
הוא מקום ששווה זהב.
המקום שאת אצלי תופסת,
הוא מקום עמוק ורחב

(יצחק קלפטר)

כשבעל הדירה שלי שואל אותי האם אני משוכנע שסיכמנו על 250 ולא על 300, הוא לא מבין. הוא לא מבין שגם בגין רווח של 50, או 500 או 5000 שקלים לעולם לא אעז לרמות אותו או לקחת דבר מה שאינו מגיע לי. הוא לא מבין כמה מקוממת עצם השאלה את נימי מצפוני, עד כמה אני נרתע מהניסיון להרוויח עוד כמה עשרות שקלים שירפדו ארנק של איש עשיר מאוד, שדירתי המצומקת היא בעבורו אחת מיני רבות. הוא לעולם לא יבין.

כשהחנויות והמסעדות השוקקות ברחוב הראשי ליד ביתי החדש מעלות מחירים ומציעות פחות ביותר הן אינן מבינות. הם ולקוחותיהם אינם מבינים על מה וויתרו במעלה הדרך. הם אינם ערים למזימה שנרקמה סביבם, במסגרתה בכל קנייה וקנייה הם מוכרים נשמתם לריקנות. ואני, מסתובב לאורך הרחוב מקצה לקצה ומחפש חנות קטנה או אפילו דוכן בו אוכל לקנות עט כדי לכתוב כמה שורות. המסע נכשל, ואני שב הביתה.

אני שוכר דירה יקרה ממה שאני מסוגל להחזיק, ומרוויח פחות מכמות השעות שאני עובד, וקונה יותר מדי קפה בחוץ. אבל בכל רגע אני מזכיר לעצמי, שממש לא אכפת לי איפה הכסף. האמת שלי אף פעם לא תשאב עוצמותיה ממסך פלזמה או רכב חדש. הסקרנות שלי לא מתחלקת לתשלומים. האחריות שלי היא לתמיד, לא רק לשלוש שנים. אני יודע איפה הכסף - הוא לא אצלי. אולי לא יהיה לעולם. ובכל זאת, הרווח כולו שלי.