אתם זוכרים את השירים

בשירים המכאיבים של הרדיו המשפחות שלוות. הילדים שבעים מחיבוקים, נפעמים מזריחות. כשיתבגרו, ילכו בשדרת העצים, יאחזו ידיים, ידעו גם טעמה של שקיעה סגולה. החברים יצופפו שורות ורגעי עצבות. האהבה תנצח. הטיולים בעולם ירפאו נפשות, ימריצו את הלב ואת הנפש, יתנו מזור לגעגועי מצפון. הציפורים יצעידו את פעימות הלב, ינסקו בצד הפרפרים שבבטן. הזכרונות ימהלו את הרגשות, יציפו את החששות, יכופפו פחדים לדרכים מצטלבות. השעון יקפא, ומחוגיו יורו אל הדרך, שתוביל בבטחה אל השורות האחרונות. 


בשירים ההם כל אחד יכול למצוא לעצמו בקלות בית. ואפילו כמה. וביניהם לשזור לעצמו פזמון חוזר, עם מסר איתן ואמת מלכדת. כמו מזכירים הם שהכל יבוא אל מקומו בשלום. אולי לא עד סוף השיר, אבל המחרוזת עוד ארוכה. והמילים מייצגות את כל מה שנכון וצריך. והרגש שופע, ומניע את הצלילים, ומונע את הדעיכה.


אם החיים שלכם מתנהלים בחרוזים, משהו לא בסדר אצלכם. הגיע הזמן להחליף תקליט.