להימצא באובדן

שרשרת זהב שנשמטה מפרק יד. משקפי שמש יקרות (מאוד) שהונחו למשמר עד במקום לא ידוע. עותק יחיד של תמונה שחלף עם הרוח. טקסט מבריק וארוך שקרס ללא שמירה. כרטיסים שעלו הון ולא מומשו מעולם. מתנה גאונית לחבר קרוב שעטיפתה לעולם לא תיקרע. עותק חתום שיוותר חתום. מכונית חדשה עם שריטה. מראת קיר מרשימה וסדוקה. בלון שעף, נייר שנשרף, צעצוע שבור, הברקה באיחור, כתם על בד, מחשב שנכחד, או כל חפץ יקר, נדיר ומיוחד - שאבד.

ואחרי שנעתקת הנשימה, והחיים נעצרים, והדרמה בעיצומה, ותחושת הפספוס והאכזבה והצער והיגון מתורגמים לרפיסות ודכאון וריקנות חונקת ומתפשטת - רגע אחרי כל זה, נוחתת ומתמלאת נשימת התובנה. לא איבדנו את החפץ, כי אם השתחררנו ממנו. לא הפסדנו כספים, כי אם הרווחנו את חירותנו. לא נלקח מאיתנו דבר, כי אם ניתנה לנו הזדמנות להבין מה חשוב. לא הפלנו בטעות, טיפסנו במכוון - הגענו לרמה חדשה של שליטה בחיים, גילינו את היכולת להסתדר גם בלי ולמרות ועל אף. מה בסך הכל הלך כאן? ברגים או מתכת. מזכרת נדירה כל כך עד שאופסנה מאחורי דלתות עץ כבדות. פינינו חללים לקראת חפצים חדשים. רוקנו את הנפש כדי שתקלוט מזכרות חדשות. למי אכפת מהעלות, כשאוחזת בנו תחושת ההתעלות המרגשת הזו. כשנביט מטה לא נמצא את החפץ שאבד, אך אולי נבחין כי הרגליים מרחפות מעט מעל פני האדמה. אנו לא זקוקים לה. זה אנו שתומכים בה, שנותנים לה משמעות. ואותה, הרי לא יועיל לחפש בחוץ.

איך זה שדווקא בתוך האובדן אנחנו מוצאים את עצמינו. ויש האומרים שבכל אובדן, גם הקשה ביותר. שאז ממילא רק את עצמינו נותר לחפש. שאז ממילא צריך להמציא הכל מחדש.