קשה לעכל את הקלות הבלתי נתפשת של להיות יהודי. עם היוולדך וקליטתך אל חיק העם הנבחר, נפרש עולם האפשרויות לפניך. יתר קהילות העולם מביטות בקנאה, מכירות בסגולותיך, נפעמות מסודותיך. ואתה, המכיר במזלך המולד, אינך מתמסר בקלות. תבחר בקפידה ובחשדנות את עמיתיך. לנצח תחשוד בזרים. לא תמיד היה מצבינו טוב כל כך. בעמל וביזע רב הגענו לתפארת זו. ועתה, יש להתייצב מפוקחים על המשמר ולברור חברינו.
נעים להתבשם בקלות הבלתי נתפסת של להיות ישראלי. העם הנבחר הקים ארץ מולדת וביסס אי של יציבות באוקיינוס רוחש וגועש. מקצות תבל מגיעים לחזות בפלא. להיווכח במו עיניים בנפלאות מימושו של כוח הרצון. בהגשמת החזון, בהפרחת המדבר והשממה. גבולות של ברזל נחוצים להבטחת עתידנו, כלקחי הווה, ונוכח תזכורות ההווה. ואנו כולנו, שומרים על חומותייך. משלמים מחיר פעוט על הזכות לחיות את חזון הנביאים.
בלתי יאמן עד כמה קל להיות בן אדם. עת יצאנו לאוויר העולם זכינו בזכות להתקיים בו. עד עזיבתנו, נתהלך בו כשליטים נשגבים. ערכים ומוסר מבחינים אותנו מזולתנו. הם עדות לאלפי שנות צמיחתנו. ובכלל, מה היינו עושים בלי אותן אלפי שנות.
וככל שקלה זהותנו, כך מכבידה המציאות. וככל שפשוטה ההגדרה, כך מורכבים גדרות. וככל שקלות השאיפות, כלו כבר המילים. וכבדות כבר הנשימות. כשרואות העיניים והלב את שמעיזים לעשות האורות לגויים. את מהירות השכחה העוטפת שנאת חינם לזרים. אש התמיד שנשבענו לשאת בפנים השתחררה החוצה, והיא מתלקחת ללא לקחים, ובוערת בבערות.
ואז פתאום מתברר, שכלום לא קל ודבר לא פשוט. ואם את הזרים נבקש לגרש מתוכנו, מוטב שנתחיל בעצמינו. שנשוב לפליטות תועה בדרכים, שניזכר מאין באנו. שניספג מחדש באימת מוצאינו. שנזכה מחדש בזכות לשמש כמופת. שנפגין אהבה בפשטות. בקלות בלתי נתפשת.
נעים להתבשם בקלות הבלתי נתפסת של להיות ישראלי. העם הנבחר הקים ארץ מולדת וביסס אי של יציבות באוקיינוס רוחש וגועש. מקצות תבל מגיעים לחזות בפלא. להיווכח במו עיניים בנפלאות מימושו של כוח הרצון. בהגשמת החזון, בהפרחת המדבר והשממה. גבולות של ברזל נחוצים להבטחת עתידנו, כלקחי הווה, ונוכח תזכורות ההווה. ואנו כולנו, שומרים על חומותייך. משלמים מחיר פעוט על הזכות לחיות את חזון הנביאים.
בלתי יאמן עד כמה קל להיות בן אדם. עת יצאנו לאוויר העולם זכינו בזכות להתקיים בו. עד עזיבתנו, נתהלך בו כשליטים נשגבים. ערכים ומוסר מבחינים אותנו מזולתנו. הם עדות לאלפי שנות צמיחתנו. ובכלל, מה היינו עושים בלי אותן אלפי שנות.
וככל שקלה זהותנו, כך מכבידה המציאות. וככל שפשוטה ההגדרה, כך מורכבים גדרות. וככל שקלות השאיפות, כלו כבר המילים. וכבדות כבר הנשימות. כשרואות העיניים והלב את שמעיזים לעשות האורות לגויים. את מהירות השכחה העוטפת שנאת חינם לזרים. אש התמיד שנשבענו לשאת בפנים השתחררה החוצה, והיא מתלקחת ללא לקחים, ובוערת בבערות.
ואז פתאום מתברר, שכלום לא קל ודבר לא פשוט. ואם את הזרים נבקש לגרש מתוכנו, מוטב שנתחיל בעצמינו. שנשוב לפליטות תועה בדרכים, שניזכר מאין באנו. שניספג מחדש באימת מוצאינו. שנזכה מחדש בזכות לשמש כמופת. שנפגין אהבה בפשטות. בקלות בלתי נתפשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה