יום שישי, 12 באוגוסט 2011

יעילות מעודנת

לא ממש הצלחתי להסביר את זה בהתחלה, אבל הייתה לכך השפעה ממגנטת על החושים שלי. בכל פעם שעברתי בסופר ונתקלו עיניי ב"יוגורט בטעם מעודן", נשלחה ידי לקטוף באופן אוטומטי. הטעם הקטיפתי המנצח (מה זה טעם קטיפתי), בשילוב המרקם המפנק (מפנק את מי?) הפכו את חווית הבליסה הלילית הזו לקונצרט של ממש. אין מעדן חלב טעים יותר מזה בעל הטעם המעודן. למרות שאף אחד לא באמת יודע להסביר מה זה. ובעצם, זה וניל עם פחות סוכר.

אז מה יש במילה הזו, "מעודן", שגורמת לנו לראות בה סופרלטיב מזמין כל כך? הרי לא מדובר בדיוק בעדינות, אלא במשהו אחר, מסתורי ורגוע יותר. מדוע בן אדם מעודן נשמע לנו כל כך מוצלח? האמנם הוא אטרקטיבי יותר? חכם, מוכשר? מה אם נגלה ביום מן הימים שהאנשים המעודנים האלה אינם כה מאופקים כפי שסברנו בתחילה? אולי הם סתם לבנבנים נטולי ברק? גרוע מכך. אולי הם בטעם ווניל. תודו שזה פותח אתכם לעולם חדש של טעמים שלא העזתם לנסות עד עכשיו. זה אפילו יכול לשרת את טיעוני הסינוגריה של הנשיא לשעבר קצב.

בניסיוני להתחקות אחר מהות "המעודן", התחלתי לתהות מהו ההפך ממעודן. אחרי מחשבות והתחכמויות רבות הגעתי למסקנה, והיא גם שסללה את דרכי לחשיפת סוד הקסם. אני סבור כי ההפך מ"מעודן" הוא "טעם נרכש" - וכפי שיכולתם לנחש, אני גם מוכן ואולי גם רוצה לנמק.

"טעם נרכש" הוא אחד הביטויים הערמומיים ביותר בשפה (או בסלנג) העברי. מדובר לכאורה במשהו רצוי, שאנחנו מעוניינים בו והוא תואם להעדפות שלנו (שהרי הוא "לטעמינו"), ובפועל - המציאות הפוכה לחלוטין. אנחנו אומרים את זה על כל דבר שאנחנו סולדים ממנו במבט ראשון: סיגריות, אלכוהול, בריטים. אנחנו ממש לא רוצים לגעת בזה, ואולי אפילו מעדיפים להתרחק. רק אחרי זמן ממושך, מאמץ שיטתי ונחוש, לחצים סביבתיים המלווים בתהליך חיברות מאסיבי, ואילוצים שמפעילה עלינו קבוצת החברים המעודדת - אנחנו מתחילים להתפתות לנסות ולהתמיד עד לנפילה בתוך המלכודת. משם, כבר אין מוצא. טעם נרכש הוא שטן בתחפושת - מילה מכובסת המרמזת על אחת מהתרמיות החברתיות הנפוצות והמסוכנות ביותר. בלעדיה, הרי, שיעורי התמותה היו נמוכים יותר וזיהום האוויר היה במצב הרבה יותר טוב. שתי מילים שמבטאות כל כך הרבה רשע מנומס, תחכום אכזרי. אין ספק - טעם נרכש הוא ההפך הגמור מ"מעודן".

כי הרי בניגוד גמור ל"טעם הנרכש", שדבר מה נקרה לפנינו ב"מעודנתו", התחושה היא בעיקר שמישהו שם התאמץ עבורינו. מיטב המומחים, הכימאים והפיזקאים, מדעני הגרעין ופחחי הרכב, עמלו חודשים ארוכים על טיבו המדוייק של היוגורט הזה, עד שהפכו אותו לערב לחכנו. משמעותו של "המעודן" אינה אפוא באיכותו העכשווית, כי אם במאמץ הפרלימינארי שהושקע בהפקתו. כשנאמר לנו שמשהו מעודן אנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמינו בעיקר משום שאנו חשים מוחמאים - מישהו כאן התאמץ במיוחד בשבילנו, רצה להבטיח שדבר מה מותאם במדוייק למה שאנחנו רוצים. בניגוד לאנרגיית העבדים שאנחנו נדרשים לה בטעמים נרכשים, המעודן מניח אותנו בכבוד והדרת על האפיריון. ישחקו נא המדענים לפנינו עד שירצו אותנו. אנחנו המלכים והאדונים, ולפינו (תאב היוגורט) ישק דבר. כך באמת ראוי, ולא אחרת.

אני מהרהר ברעיון השטותי הזה דווקא בבוקר החם הזה, כשראשי דואב במיוחד. מזה מספר ימים שאני סובל מדלקת באזניים, שגורמת לי לחוסר שקט משווע (בניגוד לציפייה ההפוכה). הכאבים והנפיחות מאטים את פעילותי (שכן באמת כולי קשב ואוזן), ואני שוקע אט אט ברחמים עצמיים. ידעתי שאתקשה להשיג תור בסוף השבוע בהתראה קצרה, ואמנם מאמצי בני משפחתי לסייע לא ממש צלחו, ואולם לא הרפתי ידיי והמשכתי לנסות. בסופו של דבר השגתי את מבוקשי, והנה אני מכלה את זמני מזה דקות ארוכות בהמתנה לרופא, כשאני אפילו לא "הבא בתור". נחמד, מרגש, משכנע - אבל איך לעזאזל זה קשור?

עוד בטרם נכנסתי לרופא (שבקצב הזה אפשר כי יאלץ גם לקבוע את מותי בשיבה טובה), התחלתי להרגיש כבר יותר טוב. ולא בגלל מסדרון ההמתנה המעיק הזה, נטול המיזוג. אלא בעיקר בגלל דלת הכניסה - כבר בפסיעותיי הראשונות זיהיתי מיד את עמדת המודיעין. המזכירה שאלה לשמי ולמועד התור. היא הדפיסה לי פתק קטן ובו מספר הקומה והחדר, ושם הרופא. בהמשך הפנתה אותי למעלית שהביאה אותי לכאן. שלט מתכת לצד המעלית בישר לי שזכיתי באינטרנט חינם מטעם המרפאה. אולי מתוך נדיבות וטוב לב, ואולי מתוך הכרה בזמן ההמתנה הבלתי סביר לרופאים כאן. כך או כך, אני פה. ומרגע שנכנסתי לכאן לא עברה דקה לפני שהתיישבתי. ומסך מחשב התלוי מעל ראשי מעדכן אותי כל העת בהתפתחויות האחרונות בהפגנות האוהלים, ובמצב התור הסטטי לד"ר אליעזר. בחיי, שזה יותר יעיל מאופטלגין.

טענתי המרכזית היא שהיעילות המיטבית, נטולת התחליף והכל-כך נדירה, היא מעודנת למדי. איכותה, טיבה ומאפייניה שוליים לעיתים. כל שחשוב לנו הוא להיות נתונים בתחושה שמישהו חשב עלינו, שהופעל מאמץ מיוחד וממוקד כדי להבטיח שאנחנו נזכה בטיפול המתאים ביותר לצרכים שלנו. לרגע אחד, יעילות יכולה לגרום לנו לחוש כמלכים, כמי שסביבתם נתונה לשירותם ואף מוכנה להתאמץ כדי לגרום להם לחוש טוב יותר בזמן הקצר ביותר. כשמדובר ביעילות ציבורית, הדבר משמח עוד יותר. נדיר לגלות שיש תמורה לאגרה, אבל היא מגיחה לפעמים. ונכון, הזמן הבלתי סביר שאני כבר ממתין (ולצידי זו שלפניי), אמנם מחליש בי מעט את תחושת שביעות הרצון ומוטיבציית השבחים, אבל אני נותר סבלני ואופטימי. שום דבר לא יקלקל לי את התקווה (ואת הטיעון) שהיעילות היא המתכון הבטוח ביותר למעודנות. שהתחושה הזו נחוצה וחשובה לנו - בסופר, בעירייה ובקופת החולים. בין שאנו רעבים או חולים - אנו חושקים בטיפול האישי הזה. זה מייצב ומאזן אותנו בבואנו להפגין יעילות מצידנו בכל מקום בו אנו פועלים ועובדים. גם אנחנו נדרשים לספק "טעם מעודן" למישהו, וזו רק שאלה של עיתוי ונסיבות. זוהי ליבת המנגנון המעודן של ההדדיות החברתית בעידן דמוקרטי.

שכה יהיה לי טוב - כרגע חלפה לידי אחות מבוגרת בחלוק לבן, ובידיה גביע יוגורט פתוח. היא אפילו לא הביטה עליי, אבל דקות ספורות אחרי עזיבתה, התקדם התור. עדיין אין מזגן, אבל משב אוויר צונן החל לזרום בחלל החדר. יש עוד תקווה והזדמנות. אנחנו רק צריכים להמתין לתורנו, ולעולם לא להתפשר. "בחור צעיר כמוך לא צריך שיהיו לו בעיות באזניים", אומר לי בחיוך ובקול מעודן האיש שיושב כרגע מולי. "הוא מצויין הרופא הזה, הוא ממש הציל אותי", הוא מבטיח לי. ואני? מקשיב בחיוך ומהנהן. לא ממש משנה לי, אני מסופק. אחרי הכל, אני הבא בתור.  

תגובה 1:

  1. קראתי את הדף על דרך מקרה...
    נחמד מאוד. אהבתי את השפה בה אתה עושה שימוש.
    עולמך הפנימי לבטח שופע רעיונות.

    השבמחק