יום שבת, 1 בפברואר 2014

תגיד למי

תגיד, למי אתה כותב כשאתה כותב? למי אתה מכוון דבריך?
אם להוריך הם מיועדים, כלום לא מוטב שתכתוב בהחבא בכתב ברייל?
אם לאחיך, דע כי עסוקים הם. חסוך את המילים, תשושים הם מלקרוא. זעקת לחץ דמם בוקעת מן האדמה.
אם לחבריך, שקול המילים. לחברי אמת אין רושמים מילים בדפוס. אין מעיזין לפסוח על מעמד הפגישה.

אם אליה אתה כותב, מוטב כי תלחין המילים. כבר מזמן שפסקה להרגיש את הבלי השגרה. היא מחפשת שיר.
אם אליו, אל תכתוב. לא יועיל הדבר, רק יכאיב. הגם שיודע בליבך כי קורא הוא בהסתר.
אם למכר ותיק, או לזר, או לעצמך, פתח והצג עצמך. למען ידעו מי האדם המעז לחרוץ גורלות במשפטים ספורים.
ואם לאחר, נצור הסוד בליבך. היו אתה והרווחים בין מילותיך שותפי סוד לטעם השתיקה. מר ומכאיב הוא.

תגיד, למי אתה בכלל כותב כשאתה כותב? ולמי מכוון אתה דבריך?
מוטב כי לא תכתוב לאף אחד. קרע את כבלי המחוייבות מידיך נוטרות החסד.
שחרר גליון הנייר מתשוקת הוידוי החושפני.
מוטב כי תכתוב בעלטה, בדממה, בטוהר הדעת והלב.
אל תכתוב לאף אחד, ותן לכולם לקרוא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה