וכשמביט רב החובל הוותיק במשקפתו המאובקת ומקיף במבטו את קו האופק, מפנים הוא את משמעות לב הים. ויודע הוא כי אין יבשה קרובה, גם לא אי. ולא יחלוף בצד ספינה נוספת במסעו ולא יראה איש. ותהא הבדידות מנת חלקו זמן ממושך, ושתיקות תהיינה מעטפת נשימותיו.
ויחוש כך גם הנווד עת יוסיף לטפס את הר הבזלת המתנשא ויחלוף את העמק הבתולי הנפרש אילם תחת כובד ילקוטו.
וידעו כך גם הניצבים בפני החלטה קשה, או אלה שניתן בלבם עוז והכריעו להרחיק לכת במסע חדש.
אי שם, בבסיס תעצומות הנפש של כולנו, שלהבת אמונה צנועה המבשרת תקווה: יש לכם לאן לחזור, ממתינים לכם. והיא מאירה בנו הילה קטנה. חיים אנו עמה, בזכותה. גם נכבה יחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה