אחי, אתה הכי יפה כשאתה אוהב את עצמך ומאמין שאפשר. ולא נותן לספקות ולפחדים לפורר את רקמת חלומותיך ואהבותיך. וכשאינך חושש לצאת את החדר אל קרני השמש שבחוץ ולשזוף בהם גם כשצורב, ושורף ומכאיב. גם כשנופים מוכרים על שפת האגם כבר לא מרגישים בך בית. כשהחיבוק שכה רצית לקבל, ושאתה כה ראוי לו, מתמהמה. חיבוק שלא אמור היה להיות תלוי בדבר. אך יודע אתה כי עוד יגיע, לכשישקעו המשקעים, והעולם ייברא עבורך מחדש.
אחי, אתה הכי אמיץ כשאינך עושה דבר, רק ממשיך בדרכך בשביל האבנים, במבט נחוש קדימה ורגליים יציבות על הקרקע. וכשהבנת כבר שאין לפחד אלא מהפחד, הקפת עצמך מגן פלדה של אהבה, והוא מקרין לסובביך. עתה בוחרים גם הם לצעוד בצידך בשביל, להיות שם בשבילך.
אחי, יש המפחדים מהחושך ויש הסופגים אותו לתוכם בחיוך, כקוסמים. ניצוצות הקסם עוד מפארים יזע ידיך, בהן חפרת לעצמך מחילת חירות מן האדמה האכזרית, המכזיבה.
לא נולדנו באותה העיר, גם לא באותה השנה, ולא באותה משפחה. אבל חבר, כשהאומץ הנחוש והיושר התמים הזה מתמזגים לך בעיניים, כשאתה מחייך לעברי בדמעות אמת, כשאתה עומד איתן לצידי בעולם עקום ומסור במציאות נשכחת, אני מבחין בקשר הדם הזה, שלא ינותק. אני מבין שאתה הכי אחי.
אחי, אתה הכי אמיץ כשאינך עושה דבר, רק ממשיך בדרכך בשביל האבנים, במבט נחוש קדימה ורגליים יציבות על הקרקע. וכשהבנת כבר שאין לפחד אלא מהפחד, הקפת עצמך מגן פלדה של אהבה, והוא מקרין לסובביך. עתה בוחרים גם הם לצעוד בצידך בשביל, להיות שם בשבילך.
אחי, יש המפחדים מהחושך ויש הסופגים אותו לתוכם בחיוך, כקוסמים. ניצוצות הקסם עוד מפארים יזע ידיך, בהן חפרת לעצמך מחילת חירות מן האדמה האכזרית, המכזיבה.
לא נולדנו באותה העיר, גם לא באותה השנה, ולא באותה משפחה. אבל חבר, כשהאומץ הנחוש והיושר התמים הזה מתמזגים לך בעיניים, כשאתה מחייך לעברי בדמעות אמת, כשאתה עומד איתן לצידי בעולם עקום ומסור במציאות נשכחת, אני מבחין בקשר הדם הזה, שלא ינותק. אני מבין שאתה הכי אחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה