מה בדיוק הוא רואה משם, כל כך מרחוק, באפילה השותקת שמציפה אותו. האם הוא מצליח להבחין בפרטים הקטנים? באנשים? בכוסות הקפה העדינות שמוגשות אל השולחן? בצחוק נטול הסיבה?
בוודאי שלא. הרי מרוב שהמריא מעלה, והרחיק רגליו מן הקרקע, כבר אינו מבחין בדבר. לכל היותר לעיתים נמלא געגוע קנאה. ואולי זו רק סחרחורת של חוסר חמצן. כך או כך הוא רחוק מדי.
מהגבהים האלה הדרכים שלנו נראות כל כך מיושנות. כשאתה צף ומנותק לכיוון אין משמעות. גם לכוונה לא. גבולות שאיש לא הזמין ולא ביקש. מזל שאינו מבחין בתמרורים משם, הרי וודאי היה מתקשה להבין. ובכל זאת הוא מקנא. מעדיף לסבוב סביב השמש במקום חירות האפילה הזו.
האם הוא מאושר שם? האם בודד? האם מתחרט כי יצא למסע? זה כלל לא חשוב. אם רק היה אסטרונאוט היה מסביר שזה מקצוע. אבל הוא בכלל לא יודע להסביר. ואף אחד לא שואל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה