כשהיינו ילדים, לימדו אותנו כיצד מצליחים הצמחים להתגבר על כוח המשיכה. כשהם צמאים, הם מעודדים את המים לעלות בכוח ספיגה דרך הצינורות הדקים השזורים בגבעול. הם הסבירו שקוראים לזה משיכה נימית. לאט ובהדרגתיות הטיפות הזעירות מטפסות מעלה, משקות את כלל תאי הצמח, מפזרות ירוק של חיים בין עלעליו, משורשי האדמה ועד עלי הכותרת. אחד הנסים הפלאיים של הטבע מצליח להתגבר על יסודות הפיזיקה. כשהצמח באמת צמא ומשתוקק לשרוד, שום כוח משיכה לא יעצור אותו.
ולא לימדו, כיצד מטפסות הרגשות בנתיב דומה. איך זורם העצב בחשאי ומבלי משים ונספג בקצות האצבעות. אוחז תחילה ברגליים ומצמיד אותן אל הקרקע בנחישות משתקת. או אז מפעפע אל הבטן ומזרים לתוכה נוזלים של ספקות וכאבי רעב מייסרים. מחלחל אל נתיבי הנשימה בצוואר ומכביד על שאיפותנו, מוזרם אל שרירי הפנים ומשטיח את החיוך, אוטם את האזניים, שוטף שאריות ברק מאישונים כבויים, מכביד עפעפיים ונותר דומם במחשבותנו.
אומרים שגם האושר יטפס כך פעם. שכשנהיה צמאים באמת, שום כוח משיכה לא יעצור אותו. שכך הוא הטבע. שולח את העצב לפלס את הדרך, לנפח את הצינורות כהכנה. יום אחד הם ואנחנו נהיה מוכנים לשטפון, צמאים לקראתו. מבול נוסף שיציף בנו חיים, יחייבנו בוודאי להתייצב זוגות-זוגות.
ולא לימדו, כיצד מטפסות הרגשות בנתיב דומה. איך זורם העצב בחשאי ומבלי משים ונספג בקצות האצבעות. אוחז תחילה ברגליים ומצמיד אותן אל הקרקע בנחישות משתקת. או אז מפעפע אל הבטן ומזרים לתוכה נוזלים של ספקות וכאבי רעב מייסרים. מחלחל אל נתיבי הנשימה בצוואר ומכביד על שאיפותנו, מוזרם אל שרירי הפנים ומשטיח את החיוך, אוטם את האזניים, שוטף שאריות ברק מאישונים כבויים, מכביד עפעפיים ונותר דומם במחשבותנו.
אומרים שגם האושר יטפס כך פעם. שכשנהיה צמאים באמת, שום כוח משיכה לא יעצור אותו. שכך הוא הטבע. שולח את העצב לפלס את הדרך, לנפח את הצינורות כהכנה. יום אחד הם ואנחנו נהיה מוכנים לשטפון, צמאים לקראתו. מבול נוסף שיציף בנו חיים, יחייבנו בוודאי להתייצב זוגות-זוגות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה