אם לסבתא היו גלגלים

החיים הם כמו רכיבה על אופניים. בשביל לשמור על יציבות צריך להמשיך קדימה (איינשטיין)

מבנה קבע ניחן בקסמיו. היסודות היציבים אינם מותירים סדקים בקירות הלבנים. גם הרצפה מוברקת, רטובת ניקיון. הגג איתן ומצל, בולם ממטרים. החלונות בגובה הנכון ומזרימים אור בהיר, הכל מאוד בהיר בפנים. הרהיטים מונחים במקומם, לא משו מהם זה שנים. הספרים מאורגנים על המדף, הדיירים מאורגנים בחדריהם, סדר היום הקבוע מארגן את כולם. רק הפרחים באגרטל מחליפים צבעם בהתאם לעונה. אך לא את ריחם. הם עשויים פלסטיק.

כמה בטוח במבנה הקבע בהשוואה לקרוואן הרעוע. שום דבר לא יציב שם, שום דבר לא מחובר לקרקע. הנופים מתחלפים, הצבעים, השכנים. היום כאן מחר שם. אין גינה לעבוד בה. יש מליון גינות. המון ציפיות אבל אף אחד לא יכול להבטיח. אף אחד לא רוצה. לרוב גם לא נועלים את הדלת. ואיפה שכן יש חלון. מיותר ללמוד לעומק את השפה המקומית. מוטב ללמוד לחייך. או לשרוק. או לקרוא מפה. כדי לתכנן את היעד הבא. או סתם להנות מהדרך.

כשהייתי קטן, בכל פעם שהייתי מעלה פנטזיה כהצעה היו מזכירים לי את עקרון הטבע: אם לסבתא היו גלגלים, היא הייתה אוטובוס. אולי זה ההתבגרות או הגעגועים לסבתא, אבל בעיניי זה לא נכון. אם לסבתא היו גלגלים, היא הייתה מאושרת.