הכי חשוב שתהיה כרית לשים עליה את הראש בלילה, עטופה בציפית מכובסת. במיטה נוחה, מזרון טוב. זה הכי חשוב. מקום לעצום בו עיניים, להעביר את הזמן מהיום למחר. תחנת ביניים מכאנית בין ימי עבודה תבניתיים, שנה אחר שנה. שבלוניות של קיום, מציאות בנאלית.
לכן, הם אף פעם לא יעברו דירה. אין לשם מה, אין צורך בכך. אין טעם לחפש נוף אחר, ותחבורה יש בשפע. וחשוב מכך, חניה מתחת לבית. ופעם בשנה יצאו מכאן עם נהג המונית הקבוע לטיול מאורגן בחו"ל. כבר אינם יורדים אל הפארק כמו פעם, יש נופים גם בטלוויזיה. ואוויר, בשביל זה הותקן מזגן. ושיפצו לפני כמה שנים, ויש גם מדיח. הכי חשוב שתהיה כרית לשים עליה את הראש בלילה. ביתר לא צריך להשקיע.
ומדי כמה שבועות הילדים מגיעים לצהריים. מגיעים כמעט בזמן, ויוצאים שבעים. וכולם מרוצים, וחושבים על הקינוח. אולי לא היו חיוכים סביב לשולחן, אולי הנקישות מקורן מטרדות בועטות תחת השולחן, תחת השטיח. אבל כולם באו כמעט בזמן, ויצאו שבעים. ועוד כמה שעות נניח את הראש קצת, ננוח.
לרוב אינם חולמים. אך לעיתים, בלילות טרופים, יסער הדמיון מחזיונות של חוסר וודאות ומצוקה, של החלטות קשות שצריך לקבל והזמן ידחק. ואפשר כי ייעורו בבהלה ויפקחו עיניים בעלטה. הכרית, תירטב מזיעת חרדתם. מערעור שלוות קיומם הבוטחת.
בבוקר, ישטפו הציפיות והן תשובנה למקומן. הכי חשוב שתהיה כרית לשים עליה את הראש בלילה, עטופה בציפית מכובסת. כמה יציב הוא הרוגע האופף את אלה שאינם ממתינים למותם. כמה עצוב הוא.
לכן, הם אף פעם לא יעברו דירה. אין לשם מה, אין צורך בכך. אין טעם לחפש נוף אחר, ותחבורה יש בשפע. וחשוב מכך, חניה מתחת לבית. ופעם בשנה יצאו מכאן עם נהג המונית הקבוע לטיול מאורגן בחו"ל. כבר אינם יורדים אל הפארק כמו פעם, יש נופים גם בטלוויזיה. ואוויר, בשביל זה הותקן מזגן. ושיפצו לפני כמה שנים, ויש גם מדיח. הכי חשוב שתהיה כרית לשים עליה את הראש בלילה. ביתר לא צריך להשקיע.
ומדי כמה שבועות הילדים מגיעים לצהריים. מגיעים כמעט בזמן, ויוצאים שבעים. וכולם מרוצים, וחושבים על הקינוח. אולי לא היו חיוכים סביב לשולחן, אולי הנקישות מקורן מטרדות בועטות תחת השולחן, תחת השטיח. אבל כולם באו כמעט בזמן, ויצאו שבעים. ועוד כמה שעות נניח את הראש קצת, ננוח.
לרוב אינם חולמים. אך לעיתים, בלילות טרופים, יסער הדמיון מחזיונות של חוסר וודאות ומצוקה, של החלטות קשות שצריך לקבל והזמן ידחק. ואפשר כי ייעורו בבהלה ויפקחו עיניים בעלטה. הכרית, תירטב מזיעת חרדתם. מערעור שלוות קיומם הבוטחת.
בבוקר, ישטפו הציפיות והן תשובנה למקומן. הכי חשוב שתהיה כרית לשים עליה את הראש בלילה, עטופה בציפית מכובסת. כמה יציב הוא הרוגע האופף את אלה שאינם ממתינים למותם. כמה עצוב הוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה