כשיבוא יום העצמאות האמיתית, נעז להרפות לדקות אחדות את עיני המשמר. נצטמצם לעיניים קטנות, מתחשבות. נפנה מבט פנימה, נקהה חדות, נעדן להיטות. נתיר לעצמינו להיות מי שאנו באמת. נקשיב ללב, נתמסר לצווי פעימותיו.
כשתבוא העצמאות תיטול המלחמה חוקים ומגבלות ותשחרר את אלה שהוטלו על האהבה. וכשישובו הלוחמים משדה הקרב יזרעו אומץ לבם בקרקע ויבנו סככות זוגיות מעצי זית רעננים.
כשיבוא יום העצמאות יביט אדם אל עצמו ויעז למחול. להשלים עם שהינו ולסלוח על שאינו. יצליח אז לשבת בשלווה עם עצמו בדומייה, בשתיקה שאי אפשר לפדות במילים היקרות ביותר.
ובדקת העצמאות הזו, החולפת, השברירית, נפסיק לדבר בגוף שלישי. נתאחד עם הראשון, האחד. נכיר באמת. נחיה.
כשתבוא העצמאות תיטול המלחמה חוקים ומגבלות ותשחרר את אלה שהוטלו על האהבה. וכשישובו הלוחמים משדה הקרב יזרעו אומץ לבם בקרקע ויבנו סככות זוגיות מעצי זית רעננים.
כשיבוא יום העצמאות יביט אדם אל עצמו ויעז למחול. להשלים עם שהינו ולסלוח על שאינו. יצליח אז לשבת בשלווה עם עצמו בדומייה, בשתיקה שאי אפשר לפדות במילים היקרות ביותר.
ובדקת העצמאות הזו, החולפת, השברירית, נפסיק לדבר בגוף שלישי. נתאחד עם הראשון, האחד. נכיר באמת. נחיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה