100 מטרים ועשרים ותשע שנים מפרידים בין המקום בו פגשתי לראשונה באוויר העולם, למקום בו חסרתי אותו הלילה. בין המקום בו יצאתי לאור, למסתור בו חסיתי בחושך. והמסלול הקצר בינהם הוא הקו הישר הפתלתל ביותר שקיים. המישור התלול ביותר. קרקע מטלטלת ובלתי יציבה. דרך שאינה מנחמת ההולכים בה, ובשוליה גדרות פוצעים. ולעיתים עוצר ומתקשה להיזכר מאין באתי, ולשם מה, וממשיך ללכת.
שנות אור מפרידות בין הכוכב שאנו חיים בו לחלל החיצון. ומרחק דומה אל החלל הפנימי. ואין אבק הכוכבים מרפא את הפער. בני האדם מתנועעים כמטוטלת בין חלום למציאות, גומעים מרחקים ומסעות ונותרים צמאים לבית. רק בו יגברו על כוח הכובד, יביסו את כוח המשיכה.
10 סנטימטרים אורך המסע מן המוח ללב.
אין מורכב ומייגע ממנו. תלאותיו סיפור חיים. השלמתו - פסגת שאיפות.
והנדודים בעורקיו מתפצלים ומתרבים, תרים אחר המחילה הנשגבת,
הקושרת בין גופים, בין חלומות.
שנות אור מפרידות בין הכוכב שאנו חיים בו לחלל החיצון. ומרחק דומה אל החלל הפנימי. ואין אבק הכוכבים מרפא את הפער. בני האדם מתנועעים כמטוטלת בין חלום למציאות, גומעים מרחקים ומסעות ונותרים צמאים לבית. רק בו יגברו על כוח הכובד, יביסו את כוח המשיכה.
10 סנטימטרים אורך המסע מן המוח ללב.
אין מורכב ומייגע ממנו. תלאותיו סיפור חיים. השלמתו - פסגת שאיפות.
והנדודים בעורקיו מתפצלים ומתרבים, תרים אחר המחילה הנשגבת,
הקושרת בין גופים, בין חלומות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה