מתנקזים כולם לאולם אחד, רחב ידיים. איש-איש עם מטענו, עם התיקים שהוא מביא מהבית, עם יעדיו. חבורת אצנים למרחקים ארוכים. כל אחד אוחז בידיו מסמכים ותעודות כדי להוכיח עצמו, קיומו. ביד האחרת טלפון או מחשב נייד. יש הרואים בהם מקל-נדודים, אך בעיניי הם דווקא מכבידים אותם.
אחדים בוהים בשעון, בשמות על הקיר. תוהים מתי בפעם האחרונה המריאו, האם אי פעם נחתו. הם השכימו כדי לצאת את הגבולות המוכרים, לגלות עולמות חדשים. אבל הרוב, לרוב זה בכלל לא משנה. את המחשבות הטורדניות הם לא ארזו הפעם. רצו להשאיר מקום לעוד שני שוקולדים ובושם. אם יספיקו, יקנו עיתון. אם לא, יקחו אותו במטוס. אין כמו עיתון במטוס כדי להתנתק באמת.
וכשיד אחת אוחזת בקפה, והשנייה בדרכון, השלישית בכרטיס והרביעית במחשב, צריך לשוב ולהרהר בפשר היכולת שלנו לקחת חופש מהכל. עד כמה אנחנו יכולים להתנתק בעידן ה-WIFI. עד כמה אנחנו רוצים.
בעתיד, אני מקווה, נוכל להגיע לשדה התעופה נטולי מזוודות, ולעלות בעצמינו על המשקל ליד דיילת הקרקע. "אני מצטערת אדוני", היא תגיד לי, "המטען שלך חורג מהמותר". ואז, היא תציע לי לשבת לנוח לכמה דקות, תציע כוס מים, או אפילו יין, ותאפשר לי להיפטר מחלק מהדברים. בעיקר מאלה שתופסים משקל רב מדי. שמכבידים.
בקלות רבה מדי אפשר להזמין כרטיסי טיסה. חופשות צריכות להיות הרבה יותר קשות להשגה, נתונות לראויים בלבד. מי שאינו מסוגל או רוצה להשתחרר מוטב שיישאר ישוב על הכורסה בבית. היא ממילא יותר נוחה. יש מקום לרגליים, ואפשר לעיין גם שם בעיתון של היום. את החופש תותירו לאלה שמוכנים וזקוקים לו. בלי ריקון מטענים אי אפשר להמריא. וגם הטייסים המנוסים ביותר משחררים קצת דלק באוויר לפני הנחיתה.
אחדים בוהים בשעון, בשמות על הקיר. תוהים מתי בפעם האחרונה המריאו, האם אי פעם נחתו. הם השכימו כדי לצאת את הגבולות המוכרים, לגלות עולמות חדשים. אבל הרוב, לרוב זה בכלל לא משנה. את המחשבות הטורדניות הם לא ארזו הפעם. רצו להשאיר מקום לעוד שני שוקולדים ובושם. אם יספיקו, יקנו עיתון. אם לא, יקחו אותו במטוס. אין כמו עיתון במטוס כדי להתנתק באמת.
וכשיד אחת אוחזת בקפה, והשנייה בדרכון, השלישית בכרטיס והרביעית במחשב, צריך לשוב ולהרהר בפשר היכולת שלנו לקחת חופש מהכל. עד כמה אנחנו יכולים להתנתק בעידן ה-WIFI. עד כמה אנחנו רוצים.
בעתיד, אני מקווה, נוכל להגיע לשדה התעופה נטולי מזוודות, ולעלות בעצמינו על המשקל ליד דיילת הקרקע. "אני מצטערת אדוני", היא תגיד לי, "המטען שלך חורג מהמותר". ואז, היא תציע לי לשבת לנוח לכמה דקות, תציע כוס מים, או אפילו יין, ותאפשר לי להיפטר מחלק מהדברים. בעיקר מאלה שתופסים משקל רב מדי. שמכבידים.
בקלות רבה מדי אפשר להזמין כרטיסי טיסה. חופשות צריכות להיות הרבה יותר קשות להשגה, נתונות לראויים בלבד. מי שאינו מסוגל או רוצה להשתחרר מוטב שיישאר ישוב על הכורסה בבית. היא ממילא יותר נוחה. יש מקום לרגליים, ואפשר לעיין גם שם בעיתון של היום. את החופש תותירו לאלה שמוכנים וזקוקים לו. בלי ריקון מטענים אי אפשר להמריא. וגם הטייסים המנוסים ביותר משחררים קצת דלק באוויר לפני הנחיתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה