יד מתהדקת סביב עטיפה ריקה, אוחזת בה בחוזקה. חושך ברחוב, אף אחד לא מסתכל. דומיית מכוניות חונות. זה יוכל להראות כמו טעות, תאונה. ההכחשה תהיה מושלמת. אני מגניב מבט, אין סימני זיהוי. אף אחד לעולם לא ידע שאני זה שהשלכתי כאן פסולת, שטימאתי את הכביש. הרי חיפשתי פח, בחיי שחיפשתי. זו בכלל אשמת העירייה. ואני לא בדרך הבייתה, ומטופש להמשיך ולהחזיק, ולא באמת אשים את זה בכיס. אבל היד מתהדקת, ואינה ממושמעת. זה הקול, היא נוזפת בי, הקול האחר. שלא יתן נפשה לוותר. שיזכיר חובות נשכחים. שזוכר שיעורי ילדים שפרחו.
והקול הרי אינו מרפה. הוא עולה לאוטובוס עם כל קשיש. הוא מרים ראשו ברגעים בהם מוטב להרכינו. הוא נושף בעורפי כשאני מאט. הוא מטלפן במקומי לקרובים. הוא מוחל עבורי למכעיסים. הוא טורד מנוחתי בשגיאות מיותרות. הוא מצליף ומעניש על מילים שנאמרו, ולאחר דקה על דברים שנאלמו. ושתיקתו צורמת יותר מזעקותיו, והוא אינו מצטרד לעולם ואינו נחלש. עקשן, זה הקול. ואיש אינו שומע תהודתו, אך כולם עדים להדיו.
ובשעות לילה מאוחרות, הוא אוחז במקלדת ונותן דרור לרגשותיו. והוא חולף בעדי, ואיני עוצר בעדו, והוא נחשף. ולפעמים אתם תוהים אם איני טועה. ולפעמים קוראים אתם, קוראים "למה?". ואני משיב בשתיקה. אין בי מילים להוסיף. רק שתיקות של עיניים. זה בא מבפנים. זה הקול.
והקול הרי אינו מרפה. הוא עולה לאוטובוס עם כל קשיש. הוא מרים ראשו ברגעים בהם מוטב להרכינו. הוא נושף בעורפי כשאני מאט. הוא מטלפן במקומי לקרובים. הוא מוחל עבורי למכעיסים. הוא טורד מנוחתי בשגיאות מיותרות. הוא מצליף ומעניש על מילים שנאמרו, ולאחר דקה על דברים שנאלמו. ושתיקתו צורמת יותר מזעקותיו, והוא אינו מצטרד לעולם ואינו נחלש. עקשן, זה הקול. ואיש אינו שומע תהודתו, אך כולם עדים להדיו.
ובשעות לילה מאוחרות, הוא אוחז במקלדת ונותן דרור לרגשותיו. והוא חולף בעדי, ואיני עוצר בעדו, והוא נחשף. ולפעמים אתם תוהים אם איני טועה. ולפעמים קוראים אתם, קוראים "למה?". ואני משיב בשתיקה. אין בי מילים להוסיף. רק שתיקות של עיניים. זה בא מבפנים. זה הקול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה