אותי חינכו מגיל צעיר שאסור לאחר. ואולי אין במשפט הקצר הזה כדי להכיל את מלוא שעות ההטפה, הנזיפות והאיומים שספגתי בילדותי פן אעז להגיע באיחור, ולו בדקות ספורות, ולפספס את השעה היעודה. כי לאחר זה חוסר כבוד, והיעדר רצינות, ושגיאה חמורה. וחמור מכל - לאחר זה להפר את החוקים הבלתי כתובים (ברוב המקומות) המחייבים את כלל המכונות האנושיות לבצע משימותיהם בדיוק בעיתוי המושלם. ואם אחת המכונות לא תגיע במועד הנכון, יכולה היא לשבש את המפעל כולו. במקרה זה, אגב, מומלץ כי תשמור את דבר איחורה לעצמה, פן ייחשף הדבר ברבים וישחית את שעוני זולתה. החריצות שלנו צריכה להתבטא בעמידה בזמן, במועדים טובים. ומי שמועד, יכול להביך את עצמו ואת בני ביתו ואת בני עמו. ולכן, כך הקפידה להסביר אמי, אנא ממך, הקפד ושנן, והגע תמיד בזמן. לא כמוהם, הקרובי-רחוקי משפחה האלה, שאף פעם לא מקפידים. אסור שנהיה כמו "המאחרים" האלה, שכבר מזמן סימנו אותם לשלילה, ושתמיד צריך לחכות להם.
כשהאיום הזה נטוע וחקוק בתוכי אני משתדל לנהל חיי בהקפדת מחוגים. השעון הביולוגי מעיר אותי לרוב דקות לפני השעון המעורר כדי שאספיק לכבות אותו. אני מביט בעצבנות בשעון כדי לשגר מבטי נזיפה לכל מי שמאלץ אותי להמתין. אני מסווג את חבריי למקדימים ולמאחרים, ותמיד מחשב קיצי לאחור, לפני כל ישיבה, דיון, ארוחה, אימון כושר או בילוי. אם אני רוצה להנות ולנוח בעוד חצי שעה, כדי שאתחיל להיערך רבע שעה קודם לכן.
מעניין אם באיזושהיא ממלכה רחוקה ולא נודעת, שמע הזמן הטפות דומות מהוריו, ובמיוחד מאמא-זמן. הייתי רוצה לדעת שגם הוא חונך כהלכה, ושגם בו הרביצו מוסר-דיוק. הייתי רוצה לחשוב, שבאחת השיחות האלה הצביעה האמא עליי ואמרה: "רואה אותו? בחור טוב בסך הכל.. לרוב מדייק. בכל מקרה, איתו אתה צריך להקפיד מאוד. אף פעם אל תאחר לו, אל תגרום לו לחכות. הבא לו את החדשות הטובות במועדן, ואת הבשורות החשובות בעיתוי המתאים. הקדם לו אירועים שיכשירו אותו להמשך. אחר לו בשורות קשות. וודא שהוא ממלא את צו-השעה. סדר את סיפור חייו בסדר הגיוני, כל דבר בעיתו. וסייע לו למצות כל רגע, דקה-דקה, מדי יום ביומו".
אני שומע בראשי את דבריה, ותוהה אם לא טעינו כל השנים, אמא. ניסיתי, באמת שניסיתי, לרדוף אחרי הזמן. אבל כל זה היה לחינם. הרי הוא, באותו הזמן, ניסה לרדוף אחריי, לתפוס אותי בעיתוי הנכון. וכשרדפנו אחד אחרי השני, לפעמים נפגשנו מוקדם מדי, ולפעמים מאוחר מדי, ולפעמים פספסנו אחד את השני. אולי אני צריך לעזור לו קצת. להישאר במקומי ולהקל עליו לפגוש אותי מתי שנוח לו. כי בסופו של דבר זה הרי עניין של זמן, והוא שיחליט מתי להגיע. יש דברים שיתבהרו רק בהמשך, שיחלימו עם הזמן. כך סיפרה לו, אמא-זמן.
כשהאיום הזה נטוע וחקוק בתוכי אני משתדל לנהל חיי בהקפדת מחוגים. השעון הביולוגי מעיר אותי לרוב דקות לפני השעון המעורר כדי שאספיק לכבות אותו. אני מביט בעצבנות בשעון כדי לשגר מבטי נזיפה לכל מי שמאלץ אותי להמתין. אני מסווג את חבריי למקדימים ולמאחרים, ותמיד מחשב קיצי לאחור, לפני כל ישיבה, דיון, ארוחה, אימון כושר או בילוי. אם אני רוצה להנות ולנוח בעוד חצי שעה, כדי שאתחיל להיערך רבע שעה קודם לכן.
מעניין אם באיזושהיא ממלכה רחוקה ולא נודעת, שמע הזמן הטפות דומות מהוריו, ובמיוחד מאמא-זמן. הייתי רוצה לדעת שגם הוא חונך כהלכה, ושגם בו הרביצו מוסר-דיוק. הייתי רוצה לחשוב, שבאחת השיחות האלה הצביעה האמא עליי ואמרה: "רואה אותו? בחור טוב בסך הכל.. לרוב מדייק. בכל מקרה, איתו אתה צריך להקפיד מאוד. אף פעם אל תאחר לו, אל תגרום לו לחכות. הבא לו את החדשות הטובות במועדן, ואת הבשורות החשובות בעיתוי המתאים. הקדם לו אירועים שיכשירו אותו להמשך. אחר לו בשורות קשות. וודא שהוא ממלא את צו-השעה. סדר את סיפור חייו בסדר הגיוני, כל דבר בעיתו. וסייע לו למצות כל רגע, דקה-דקה, מדי יום ביומו".
אני שומע בראשי את דבריה, ותוהה אם לא טעינו כל השנים, אמא. ניסיתי, באמת שניסיתי, לרדוף אחרי הזמן. אבל כל זה היה לחינם. הרי הוא, באותו הזמן, ניסה לרדוף אחריי, לתפוס אותי בעיתוי הנכון. וכשרדפנו אחד אחרי השני, לפעמים נפגשנו מוקדם מדי, ולפעמים מאוחר מדי, ולפעמים פספסנו אחד את השני. אולי אני צריך לעזור לו קצת. להישאר במקומי ולהקל עליו לפגוש אותי מתי שנוח לו. כי בסופו של דבר זה הרי עניין של זמן, והוא שיחליט מתי להגיע. יש דברים שיתבהרו רק בהמשך, שיחלימו עם הזמן. כך סיפרה לו, אמא-זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה