מעניין

מעניין מה הוא חושב לעצמו. מסתכל על עצמו בכל מראה, לפעמים בכמה מראות במקביל, מנסה להשוות. אולי הוא מנסה לראות אם צמחו לו השרירים, או אם השיזוף החדש שסידר לעצמו בצבע הנכון, או איך מתקדמת הסרת השיער. נדמה לפעמים שהוא הגיע להסתכל על עצמו ולא ממש להתאמן. היתר מזיעים, אבל הוא משתדל שלא. חבל, זה לא יפה במראה להזיע. ובכלל, אם זה לא נראה טוב במראה זה כנראה לא ממש משתלם. אני לא חושב שהוא מזהה שם הרבה אופי, או מה למד היום. נראה שהוא גם לא ממש מחפש את זה. הבן אדם הזה לא ממש נחשף באחרונה לאור. השיזוף שלו מלאכותי.

ומעניין איך עבר יומו של האיש הזה שהולך מולי, אוחז ברצועות שלושה כלבים בגדלים מגוונים בשעת לילה מאוחרת בכיכר העיר. אני מנסה לדמיין האם בדרכו החוצה מבית מעסיקיו הספיק להגיד שלום לפיליפינית שמאכילה להם את הילדים או לזו שמטפלת בסבתא. אולי קרץ לכושי שמנקה במקלחת או לאתיופי ששומר בכניסה. ואולי הוא לא הספיק לראות אף אחד מהם שמיהר החוצה עם הכלבים. אחרי הכל, יש לו עוד נגלה בעוד שעה, ומחר בבוקר הוא צריך לקום מוקדם ללימודים.

ומעניין גם מה עבר לחבורת הילדים הזו בירושלים שניסו לעשות עוד ערבי טוב. או מה חשב הנהג השיכור שהסתתר כי הוא זכאי. או מה תיאר לעצמו המראיין היהיר הזה מהרדיו, ששאל הבוקר את העובדת הסוציאלית כיצד היא מבחינה בין החבר'ה הבעיתיים לילדים הטובים, כמו הבת שלו, שגם הם מסתובבים לפעמים ברחובות בלילה. היא הסבירה שאין חבר'ה טובים ורעים. והוא עשה את עצמו מסכים.

ואולי, בבתי הזכוכית שאנחנו חיים בהם, שאת הזגוגיות שלהם מזמן נתנו למישהו אחר למרק, כבר אין שום דבר מעניין. רק יושבים ובוהים אחד בשני, נטולי סקרנות, מחכים שלמישהו כבר יהיה אומץ להשליך איזו אבן, שתנפץ את האשליה שמעניין לנו.