אולי ביום מן הימים יחוקקו כאן חוק חדש, שיחייב כל אדם, באשר הוא אדם, המעוניין להרוס יצירה כלשהי, לבקש תחילה היתר מיוחד מיוצרה. וכך יוכל כל אחד אשר ברא משהו מנפשו, שהנביט עשייה מכפות ידיו, להבטיח כי לא תאבד במזיד תחת חרונו של אחר. ויהיה החוק מחייב עד קץ הימים ומעוגן בחוקות עולם, עובר ומתוקף מדור לדור.
וכך, כשיחשוק פלוני אלמוני לעקור מן השורש שדה חורש, או אפילו ערוגת פרחים, יאלץ לפגוש תחילה עם הזורעים. יחוייב הוא להביט בעיניהם הצנועות, במבטם הפשוט, ולשכנע אותם ואותו כי מוצדקת אמתלתו. כי יקרה פיסת הנדל"ן החדשה מן הגינה הירוקה, כי נחוצים צרכי ההווה יותר מתקוות האתמול.
וכך יהיה הדבר בכל פעם שתוסר תמונה מן הקיר, שייגרס מסמך, שיוכחד רעיון, שיישרף ספר, שיומת אדם.
ואז תידרשו גם אתם, מטלטלי הספינה, הפועלים בחסות אמונה - במזיד ובשוגג - לעקור את ששתלנו ולנתץ את שבנינו - להתייצב מול עיניים בוחנות. לתת הדין בפני האבות הרעיוניים, זורעי החזון, ולנמק בפניהם את החלטותיכם. נסו לשכנע כי שיקולים פוליטיים גוברים על אמת טהורה שנחתמה בדם. נחמו טרדתם כי חיכוכי מחנות ניציים מצדיקים ביטול מכנים משותפים. כשיפגשו עיניהם הבורקות את מבטכם הצר, השקיעו מאמץ להבטיח כי צודקים וראויים אתם. וסביר, ונכון, שתיכשלו. ומוטב גם שתובכו מעצם הניסיון, מיומרת תעוזתכם האווילית.
רק במדינות אובדניות מותר לשרוף ולשכוח. רק לאומים נטולי עתיד מזלזלים בעברם. מבטים אדישים לא יוכלו לתחם בערה הפושטת בשדה. לא יצליחו הם לנכש עשבים שוטים, דליקים ומסוכנים. רק עיניים דומעות, הזוכרות את שנועד ויכול היה להיות כאן, המבכות את האובדן, יצמיחו שתילי תקווה. רק הם ינביטו פירות.
אומרים שמי שמסתובב ברחובות העיר בלילה, שומר רחשים תת-קרקעיים. מספרים שאלה הם אבותינו, מסתובבים בחוסר נוחות בקבריהם, מאוכזבים מבוסר בניהם. יש המודאגים מכך. ויש המתנחמים בכך, שאולי אף פעם לא מאוחר מדי להסתובב.
וכך, כשיחשוק פלוני אלמוני לעקור מן השורש שדה חורש, או אפילו ערוגת פרחים, יאלץ לפגוש תחילה עם הזורעים. יחוייב הוא להביט בעיניהם הצנועות, במבטם הפשוט, ולשכנע אותם ואותו כי מוצדקת אמתלתו. כי יקרה פיסת הנדל"ן החדשה מן הגינה הירוקה, כי נחוצים צרכי ההווה יותר מתקוות האתמול.
וכך יהיה הדבר בכל פעם שתוסר תמונה מן הקיר, שייגרס מסמך, שיוכחד רעיון, שיישרף ספר, שיומת אדם.
ואז תידרשו גם אתם, מטלטלי הספינה, הפועלים בחסות אמונה - במזיד ובשוגג - לעקור את ששתלנו ולנתץ את שבנינו - להתייצב מול עיניים בוחנות. לתת הדין בפני האבות הרעיוניים, זורעי החזון, ולנמק בפניהם את החלטותיכם. נסו לשכנע כי שיקולים פוליטיים גוברים על אמת טהורה שנחתמה בדם. נחמו טרדתם כי חיכוכי מחנות ניציים מצדיקים ביטול מכנים משותפים. כשיפגשו עיניהם הבורקות את מבטכם הצר, השקיעו מאמץ להבטיח כי צודקים וראויים אתם. וסביר, ונכון, שתיכשלו. ומוטב גם שתובכו מעצם הניסיון, מיומרת תעוזתכם האווילית.
רק במדינות אובדניות מותר לשרוף ולשכוח. רק לאומים נטולי עתיד מזלזלים בעברם. מבטים אדישים לא יוכלו לתחם בערה הפושטת בשדה. לא יצליחו הם לנכש עשבים שוטים, דליקים ומסוכנים. רק עיניים דומעות, הזוכרות את שנועד ויכול היה להיות כאן, המבכות את האובדן, יצמיחו שתילי תקווה. רק הם ינביטו פירות.
אומרים שמי שמסתובב ברחובות העיר בלילה, שומר רחשים תת-קרקעיים. מספרים שאלה הם אבותינו, מסתובבים בחוסר נוחות בקבריהם, מאוכזבים מבוסר בניהם. יש המודאגים מכך. ויש המתנחמים בכך, שאולי אף פעם לא מאוחר מדי להסתובב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה