השבוע התבשרנו שהצליחו להוכיח אחרי חישובים מורכבים, והתאוריה הפיזיקאלית שנהגתה לפני עשרות שנים נכונה. ולמרות שמסתמן, ככל שאנו ההמונים מסוגלים להבין, שהמדענים צודקים - רבים מאיתנו טועים בהבנת הבשורה הגדולה. כי ההתרגשות האינטרגלקטית שנכון שתאחוז בנו, אסור שתבלע בחורים שחורים ביקום. היא דווקא נוגעת לחיים הממשיים שלנו כאן על הכוכב הזה.
כי מה שמלהיב בעניין הוא הקו השקוף, ובכל זאת מוכח והדוק, בין תעוזת המדען לחריצות מוכיחי טענתו (וכמה נעים להשתמש בביטוי הזה בנימה חיובית!). שכן למרות כל הפרסים והכבוד שנצברו בכיסי מחלצותיו, לא זכה לחזות בהוכחה הנרגשת. ולמרות שחזונו לא הוכח, לא מנע הדבר ממנו מלטעון אותו, לחלום אותו, להגות ולדמיין. הוא הציג את תפישתו כפי שהבינה למרות שרבים הטילו בו מבט ספקני ולא היה בידיו כדי לאשש דבריו. כה בטח במשנתו עד שהציב אותה מעל חוקי האימות המקובלים ותחת קפיצת האמונה הזו הזמין את קהל המאזינים לבוא ולבדוק, לערער ולשלול. והם אמנם הגיעו, הגם שבאיחור. ועתה מתבהר שצדק פעמיים, והצדק הפיזיקאלי משני לצדק האנושי.
פעם נוספת הוכח שפורצי הדרך אף פעם אינם מגיעים במסודר ובמאורגן מבין שורות ישרות. הם לא צומחים על פי תכנית, לא נובעים ממקורות מסורתיים קיימים. הם תמיד מחדשים, משנים, מכתיבים ומאתגרים. מנקבים חומות כדי לחשוף דרכים חדשות שהתחבאו מאחוריהם. זוהי דרכם הנסתרת, המפותלת, שמגיעה בצורה היעילה ביותר ליעד אחר, מפתיע.
ושוב התבהר, שמחמיא מאוד לזכות בימי חייך להסכמה ותמיכה ואישור. אבל לעיתים תהילת עולם על זמנית ניתנת דווקא לאלה שעמדתם לא התקבלה בקלות, שנתפסו חריגים בזמנם וזכו בהכרה מאוחרת. הם לא רק אמיצים, הם מעוררי השראה. וכדי להפנים זאת, לא צריך להיות איינשטיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה