כולם מחייכים שם, בעולם ההוא שאתה עוקב אחריו מרחוק, מוגן אחרי מסך, אחרי חלון, אחרי שעון, מתחת לקו ההיגיון, מבוצר בחומת מגן, נתמך בשיקולי תבונה.
כולם מטיילים בעולם ההוא שאתה מרגל בעקבותיו ומשרטט במוחך את השבילים הנסתרים והמפלים והדרכים היפות והנכונות בהן צעדו רגליים אחרות. ואתה, קרם ההגנה היעיל ביותר נגד השמש הוא הגג שלראשך, שמייתר את הראש ביום יפה כל כך.
כולם חיים בעולם ההוא שלבך יוצא אליו, ואולי אינו קיים. חיוכים ותפאורות שעוצבו כבמחזה כדי לעורר לבך לשווא ולעודדו לזעוק החוצה. ואולי בחוץ רק עוד שכמותו, מחייכים לריק, מטיילים במעגלים.
אך הערב, העולם ההוא זוהר לך במיוחד, ולוחש בך לבוא. ואתה, מה לך שתבוא עכשיו. הרי עסוק וטרוד אתה, וממילא קבעת כבר תכניות. בראשן, הבהייה בו. התכנון לבקר בו במועד מאוחר מדי, בזמנים אחרים, אחרי העולם הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה