בעיירה אחת, או אולי היה זה כפר, נפתחה יום אחד חנות לממכר סכינים. המוכר, בחור צעיר ופשוט מראה, הגיע מעיר זו או אחרת, והקים במרכז הישוב דוכן קטן שבמהרה הפך לחנות. סוד קסמה של החנות נבע מהסכינים הייחודיים שנמכרו בה: סכינים גדולים שהושחזו במיוחד כדי להפוך להבם לקהה. מטרת המוכר הייתה פשוטה: לבצוע בלי לפצוע. סכינים שכל אחד יוכל להשתמש בהם מבלי להסתכן. ילדים ומבוגרים, נשים וגברים.
וכך, השמועה פרשה כנפיים ומכל קצות המחוז הגיעו לרכוש את סכיני הפלא. הביקורות שיבחו והללו. בחלק מהישובים הסמוכים אף נרשמה ירידה בכמות האלימות. האנשים הפכו רגועים ושלווים יותר. השיחות הפכו מתונות יותר, וכך גם מזג האוויר.
יום אחד הגיע חוקר לכפר, או שאולי הייתה זו עיירה. הוא בכלל לא שמע על חנות הסכינים. הוא הוזמן על ידי בית החולים האזורי כדי לחקור מגמה מדאיגה בגובהם של תושבי האזור. התברר שכבר תקופה ארוכה שלא נולדו שם ילדים גבוהים. גם גמדים לא הציפו את המרחב. רק אנשים ממוצעי גובה, אחידים באורכם. הנתונים הרשמיים הצביעו על ירידה ניכרת בממוצע הגובה האזורי. החוקר היה אובד עצות, וגם סוללת המומחים שהגיעה לכפר בעקבותיו (חלקם סברו שזו עיירה). התושבים נותרו בגובהם המתון ללא הסבר.
בבוקר יום כלשהו בשבוע אחד ארע אסון. מוכר הסכינים נפצע בתאונת השחזה ולאחר מספר ימים החזיר נשמתו למפץ הגדול. כולם ליוו אותו בדרכו האחרונה, אף כי איש לא הכיר את שמו. הוא לא הותיר קרובים או מכרים. לאחר הלווייה, נסגרה החנות ולא נפתחה שוב.
חודש לאחר מכן עמד חוקר צעיר בכיכר המרכזית בעיירה וכתב בפנקסו: בחודש האחרון זינוק מפתיע בגובה התושבים. שוב נולדים ילדים גבוהים בכפר. הוא החזיר את הפנקס לכיסו, הרהר מספר שניות בנשימות דקות, והשיב את הפנקס לידיו לעוד משפט מסכם: הוכח פעם נוספת כי רק סכינים קהות מסוגלות לחתוך כנפיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה