הבכי של ההורים עדין, רגיש. זולג לאט, ענוג. השנים רוקנו את מאגרי הדמעות. עתה נותרו רק שובלים דקים. פסי זכרון קלים, שקופים. הם בכלל משתדלים לא לבכות. יש עוד ילדים וצריך לחזק. והם עדיין אוהבים את הארץ המדממת הזו והם עדיין חולמים עליו ומדמיינים מה היה אומר. ולפעמים, בלי כוונה, זה שוטף בהם ואט עולה על גדותיו. בכי אצילי, מדבק, צנוע כזה.
הוא מחייך תמיד בתמונה. לבד או ליד חברים. ואהבה בלי סוף בעיניים שלו וגעגועים כאילו ידע כבר כשצולם. מחייך תמיד. חיוך אצילי, מדבק, צנוע כזה.
לא יעזרו כל המטוסים וכל הטילים וכל הטנקים וכל הרובים. הנשק החזק ביותר של האומה הזו הוא בכי אצילי של אם. היא אוהבת עדיין. אותו ואת הארץ הזו. רואים את זה במבט החזק שלה. אצילי, צנוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה