בין הסכין למזלג,
ובינם לבין מפית השולחן וסבון הידיים,
עובר חוט דק שקוף.
סובב סביב חוברת הנימוסים,
וקשור לתיק האיפור שנועד להסתיר את הדמעות.
מחבר בין התאים האחראים לאיפוק, לבין האיפוק האחראי לטעים.
ושוזר לאסופה את הרסנים והעכבות והאילוצים והמגבלות.
ומלפף בנחישות את הוויתורים והתירוצים.
מתוח ומהודק הוא אוחז הכל פנימה.
בקצהו האחד מחורר את הלב בסיכת בטחון,
ובשני רקום בצידי החיוך.
מושך אתכם מטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה