ביום בו פרצה שביתת הדואר והדוורים הודיעו כי לא ימסרו דבר, נחשף הרחק משם טלפון חדש. והוא ימסור ויחלק עבורכם כל מה שתבקשו, וגם הרבה ממה שלא ביקשתם. במהירות, ביעילות. ללא מספר בית או מיקוד. ללא שביתות.
ביום בו פרצה שביתת הדואר ומלקקי הבולים מילאו פיהם מים התנהלה מלחמה עקובה מדם במדבריות רחוקות. ניצוצות של שנאה בין המשוגעים לאלה שאיבדו את ראשם נשקפו מעל כל מסך: בבתים, ברחובות, במכשירי כף יד. מעולם לא הייתה מלחמה רחוקה קרובה כל כך. אין היד משיגה את הכנופיות, ובה בעת כל יד צורכת אותם, מתמכרת לזוועת הנגישות, לריחוק הקרבה.
ביום בו פרצה שביתת הדואר ואספני הגלויות החלו להתאסף בלשכת התעסוקה, ידוענית מוכרת צעדה תחת חופתה. מעטים הוזמנו, אך כולם נכחו. הצופים ראו שמלתה לפני האורחים. הגולשים התרגשו יותר מהחברים. רגע מיוחד ופרטי שהוזרק לכולם. מנת יתר של פולשניות שלעולם לא תפיל את המכורים.
אבל עובדי הדואר, הם לא חלק מכל זה. הם שובתים, ומאיימים לשלול מאיתנו את מלאכתם. דווקא היום, ביום שכזה. אם רק היו שולחים טענותיהם במקום להפגין, וודאי הייתה חוזרת המעטפה אל ידיהם, ועליה כיתוב בדיו אדומה: לא ניתן היה לאתר את הנמען למכתבכם. הכתובת לא ידועה. ממליצים כי תנצלו את שביתתכם כדי להתעדכן בכתובות החדשות על הקיר. על הדרך, הציצו גם בשעון, בלוח השנה. עבר זמנכם. התקדמו, או העלמו. הקופאים במקומם לא יוכלו לצפות עוד לאהדת המתקדמים. לא זו דרכו של עולם, חשבו מחוץ לתיבה. הקמתם מהומת שווא על-לא-דוור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה