ניכר בה, שהיא עברה חוויה מיוחדת שהסבה לה אושר והתרגשות של ממש. היא סיפרה בהתלהבות, כיצד חתכה את גלגל העין, ופירקה אותו לגורמים. הגורמים האלה, גרמו לי לתחושות לא נעימות בכל הגוף, אבל חייכתי והמשכתי להקשיב. זה באמת מטורף מה שהולך לנו בפנים, היא מסבירה.
כל עצם וכל תא נמצאים שם מתוך סיבה, מתוך היגיון מסויים. אין שם רקמות מיותרות, והכל חובר לתוך מנגנון מתוחכם אחד. לנתח את זה, ללמוד ולהבין איך זה עובד, זה באמת מופלא. כאילו להיכנס לרגע לסודות שמפעילים את הגוף שלנו ואנו נוטים להתעלם מהם בשגרה. החוש החיוני הזה, הכל כך טבעי והכרחי, מושתת למעשה על מליוני שחקני משנה שפועלים יחד כדי לספק מאור עיניים.
היא מסיימת ויש שתיקה של מחשבות. "תגידי", אני תוהה אחרי מספר שניות, "אחרי שראית את כל זה, את באמת יכולה להגיד שאת לא מאמינה באלוהים?", אני מנסה להפתיע אבל לא ממש מצליח. המחשבה הזו עוברת בראשם של סטודנטים רבים לרפואה. הם ניצבים למול פלאי הגוף ותוהים כיצד ייתכן שהכל נמצא כל כך במקום ועובד סימולטנית. הרי טובי המהנדסים לא היו יכולים להגות, לתכנן ולייצר מכונה מתוחכמת ויעילה מזו. האמנם ייתכן שכך קרה במקרה? שאקראיות הטבע בראה לנו גלגל עיניים כל כך מתקדם? המעבר המחשבתי הזה הרבה יותר מתבקש מכפי שנדמה – בין הטבע לבריאה. דווקא שמבינים עד כמה מחושב גופנו, גוברת התהייה – מי בדיוק חשב אותו?
בדיוק באותה השעה שבה התקיימה ארוחת הערב המאולתרת הזו בתל אביב, פורסם ב-YNET טור מעורר תגובות של איש המדע צבי ינאי. באופן מפתיע, טורו עסק באותו נושא בדיוק, באותן תהיות. מי שאינו מאמין כי גלגל העין עוצב בתהליך האבולוציה, כך פוסק ינאי, פשוט אינו מבין מהי אבולוציה. התהליך האבולוציוני אינו מבוסס על סדרת תהליכים אקראיים שארעו בטבע ללא סדר והיגיון. הוא תוצר סופי של אינספור תהליכי ניסוי וטעייה, שהביאו בסופו של דבר להישרדותם של המנגנונים היעילים ביותר. הגוף שלנו התפתח משך מאות אלפי שנים עד שהגיע לתצורתו הנוכחית. התצורה המתקדמת כיום איננה מובנית מאיליה ואינה מתבקשת. היא שוייפה והתפתחה על ידי כוחות הטבע ונסיבות אורגניות. אין לגזור מפלאי הטבע את קיום האל, שכן האל הוא דמיון בלבד. האבולוציה היא האמת, ואין בילתה.
קראתי, התעניינתי, למדתי – אך לא השתכנעתי. הטיעונים מרשימים, מרחיבי דעת ומלומדים. אבל את הספקות שנותרו בי לא הצליחו להשכיח. הרי אם האבולוציה נותנת רק לחזקים וליעילים לשרוד, כיצד אנו עדיין עושים טעויות? מדוע יש כאב ועצב בעולם? מדוע רשע וטוב לו? לא במהירות תוכלו לזנוח סוגיות אלה תחת הטענה כי יש להפריד בין עולם הביולוגיה לעולם הפסיכולוגיה – הרי עצם הבחנה זו מוטלת בספק על ידי חסידי האבולוציה, האם אינם מכירים בקיומם העצמאי של כוחות חיצוניים לעולם האורגניזמים. אם הפסיכולוגיה היא תוצר כימי, שיסביר נא מר ינאי וחבר עמיתיו מדוע לא הצליחה הכימיה במרוצת השנים למצוא את האיזון הנכון שיעשה את כולנו מאושרים באופן תמידי עוד טרם שאושרה לגליזציה של סמים קלים במקומותינו. האמת, כך אני סבור, מצויה במקום אחר.
איני יודע אם קיים אל בשמים, וגם אם קיים - הוא רחוק וטרוד כל כך בסידורי בריאתו עד כי וודאי לא יתפנה להבלי שגרתנו. ואולם, איני סבור כי כולנו תוצרים של תהליכים ביולוגיים מדעיים שנוצרו בתוך צלחת פטרי אדירת ממדים. יש בתוכנו דבר מה נוסף, שאינו ניתן למדידה בחומר. יש בתוכנו עולמות שלמים שזרמי האבולוציה לא יכלו לחדור אליהם. וכל עוד נוסיף להתקיים, נוסיף לדעת שיש כאן משהו נוסף. הרוח הזו תוסיף לרחף על פני המים, ותתמיד בשאיפתה להדליק מעט אור למול אפלת התוהו.
כל עצם וכל תא נמצאים שם מתוך סיבה, מתוך היגיון מסויים. אין שם רקמות מיותרות, והכל חובר לתוך מנגנון מתוחכם אחד. לנתח את זה, ללמוד ולהבין איך זה עובד, זה באמת מופלא. כאילו להיכנס לרגע לסודות שמפעילים את הגוף שלנו ואנו נוטים להתעלם מהם בשגרה. החוש החיוני הזה, הכל כך טבעי והכרחי, מושתת למעשה על מליוני שחקני משנה שפועלים יחד כדי לספק מאור עיניים.היא מסיימת ויש שתיקה של מחשבות. "תגידי", אני תוהה אחרי מספר שניות, "אחרי שראית את כל זה, את באמת יכולה להגיד שאת לא מאמינה באלוהים?", אני מנסה להפתיע אבל לא ממש מצליח. המחשבה הזו עוברת בראשם של סטודנטים רבים לרפואה. הם ניצבים למול פלאי הגוף ותוהים כיצד ייתכן שהכל נמצא כל כך במקום ועובד סימולטנית. הרי טובי המהנדסים לא היו יכולים להגות, לתכנן ולייצר מכונה מתוחכמת ויעילה מזו. האמנם ייתכן שכך קרה במקרה? שאקראיות הטבע בראה לנו גלגל עיניים כל כך מתקדם? המעבר המחשבתי הזה הרבה יותר מתבקש מכפי שנדמה – בין הטבע לבריאה. דווקא שמבינים עד כמה מחושב גופנו, גוברת התהייה – מי בדיוק חשב אותו?
בדיוק באותה השעה שבה התקיימה ארוחת הערב המאולתרת הזו בתל אביב, פורסם ב-YNET טור מעורר תגובות של איש המדע צבי ינאי. באופן מפתיע, טורו עסק באותו נושא בדיוק, באותן תהיות. מי שאינו מאמין כי גלגל העין עוצב בתהליך האבולוציה, כך פוסק ינאי, פשוט אינו מבין מהי אבולוציה. התהליך האבולוציוני אינו מבוסס על סדרת תהליכים אקראיים שארעו בטבע ללא סדר והיגיון. הוא תוצר סופי של אינספור תהליכי ניסוי וטעייה, שהביאו בסופו של דבר להישרדותם של המנגנונים היעילים ביותר. הגוף שלנו התפתח משך מאות אלפי שנים עד שהגיע לתצורתו הנוכחית. התצורה המתקדמת כיום איננה מובנית מאיליה ואינה מתבקשת. היא שוייפה והתפתחה על ידי כוחות הטבע ונסיבות אורגניות. אין לגזור מפלאי הטבע את קיום האל, שכן האל הוא דמיון בלבד. האבולוציה היא האמת, ואין בילתה.
קראתי, התעניינתי, למדתי – אך לא השתכנעתי. הטיעונים מרשימים, מרחיבי דעת ומלומדים. אבל את הספקות שנותרו בי לא הצליחו להשכיח. הרי אם האבולוציה נותנת רק לחזקים וליעילים לשרוד, כיצד אנו עדיין עושים טעויות? מדוע יש כאב ועצב בעולם? מדוע רשע וטוב לו? לא במהירות תוכלו לזנוח סוגיות אלה תחת הטענה כי יש להפריד בין עולם הביולוגיה לעולם הפסיכולוגיה – הרי עצם הבחנה זו מוטלת בספק על ידי חסידי האבולוציה, האם אינם מכירים בקיומם העצמאי של כוחות חיצוניים לעולם האורגניזמים. אם הפסיכולוגיה היא תוצר כימי, שיסביר נא מר ינאי וחבר עמיתיו מדוע לא הצליחה הכימיה במרוצת השנים למצוא את האיזון הנכון שיעשה את כולנו מאושרים באופן תמידי עוד טרם שאושרה לגליזציה של סמים קלים במקומותינו. האמת, כך אני סבור, מצויה במקום אחר.
איני יודע אם קיים אל בשמים, וגם אם קיים - הוא רחוק וטרוד כל כך בסידורי בריאתו עד כי וודאי לא יתפנה להבלי שגרתנו. ואולם, איני סבור כי כולנו תוצרים של תהליכים ביולוגיים מדעיים שנוצרו בתוך צלחת פטרי אדירת ממדים. יש בתוכנו דבר מה נוסף, שאינו ניתן למדידה בחומר. יש בתוכנו עולמות שלמים שזרמי האבולוציה לא יכלו לחדור אליהם. וכל עוד נוסיף להתקיים, נוסיף לדעת שיש כאן משהו נוסף. הרוח הזו תוסיף לרחף על פני המים, ותתמיד בשאיפתה להדליק מעט אור למול אפלת התוהו.
שלומי יקירי, אני מפציר בך לקרוא את "השען העיוור" , ומיד אחר כך את "ההצגה הגדולה בתבל". שני ספרי מופת של ריצ'ארד דוקינס.
השבמחקבאחד הפרקים עוסק דוקינס בגלגל העין שלנו, שחסידי תורת העיצוב התבוני כה אוהבים להשתמש בו כדוגמא למשהו שבלתי סביר שיתפתח במהלך אבולוציוני.
ראשית, אבולוציה היא ההיפך מאקראיות, השינויים בה הם אקראיים, אבל הברירה הטבעית משאירה את השינויים שתרמו לשרידות האורגניזם.
ב"שען העיוור" דוקינס מראה כיצד התפתחות של עין היא משהו שיכול לקרות כהצטברות של שינויים המגידילים סבירות הישרדותית. מצד שני הוא מראה לך כיצד הצטברות זו אינה מושלמת כלל ועיקר. לצורך הדוגמה תוכל להיכנס לפתוח כל ספר אנטומיה (או פשוט ללכת לויקיפדיה) ולראות כיצד המערכת הזו מכילה המון פגמים וטלאים - דברים שלא מתקבל על הדעת שמעצב תבוני היה עושה. לדוגמה הפוטורצפטורים שלנו שבמקום להיות בקדמת הרשתית, דווקא קבורים מתחת לסבך של נימי דם, וקולטים את האור באופן הפוך (!). דוגמה אחרת היא כל אותם נימי דם שמתפרשים על הרשתית ומתכנסים לעצב ראייה שחוזר למוח, תוך שהם יוצרים נקודה עיוורת. יש עוד מלא דוגמאות לטלאים ושרידים אבולוציונים בגוף - עצם הזנב, הסתמרות השיער, התוספתן, ועוד ועוד. וזה רק אצלנו.
אתה שואל למה יש עוד רוע אחרי מליוני שנות אבולוציה? האבולוציה לא חייבת לך ולי כלום. האבולוציה פועלת, בשקט, נותנת הסתברויות יותר טובות להשרדות אינדיבידואלית נצברת. תחרות על המשאבים המוגבלים היא אחד המניעים שלה (כמו גם אכלוס יתר). אם תקרא קצת על תורת המשחקים האבולוציונית (הגן האנוכיי לדוג') אז יש שם הסבר יפה לכך שאוכלוסיה יונית (מישהו אמר איזון כימי של אושר?) מייצר קרקע נוחה להשתלטות של גן ניצי (ע"ע תעמולה ימנית על שמאלנים מחבקים ערבים).
לסיכום, רק אשוב ואומר שגם אם תיאורמת האבולוציה אינה נראית לך סבירה, א. אין זה אומר שהסבר העיצוב התבוני הוא נכון (אין זה אומר שהוא אלטרנטיבה כלל). ב. מספיק להביט בעדויות - החל ממאובנים, דרך שיטות תארוך, ממצאי ניבוי, וחשוב מכל - הגינאולוגיה המשותפת לכל יצור חי בכדור הארץ, כפי שעולה שוב ושוב מהמחקרים הגנטיים של עשרות השנים האחרונות.
כל הכבוד סכמה, מילים כדורבנות. דוקינס היה גאה בך.
השבמחקסכמה מיי גודנס.
השבמחקמעניין מאוד, אבל לא הבנתי למה פוטורצפטורים הם גנים אנוכיים שמחבקים ערבים.
שלחת אותי לויקיפדיה - התחלתי בפוטורצפטורים וסיימתי באימפריה המונגולית. היה כיף.