ואם תפגשהו בלב המדבר, והוא עייף ועצוב. ושיממון ישתקף בעיניו כולאות הדמע, ואופק שחוק ייפרש על שפתיו. ונחוש יהיה להיוותר לבד בבדידותו. ומרוב תשישותו יפסיק לחלום. ומרוב המחנק יפסיק לשאוף, ויכבול עצמאו בשלשלאות בזכות חירותו. ויסבן עורו בחוזקה במיצי קנאה ובגבישי מלח על פצעים פתוחים. ויזמזם דומיות בליבו העצל. ויתלכד עם צליליו ועם עברו. ויזעק להבה בעיניו הכבויות. ויצבע שמיו אפור חורפי.
אם תפגשהו, אל נא תושיט לו יד. אל תעטפהו בחיבוק. צמא הוא לכזה, על כן יתנגד.
רק כתוב עליו. בקצרה. אולי ישוב ויקרא לעצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה