לא בטוח שאני צריך להיות כאן. לא בטוח שאני במקום הנכון. לא יכלו לשים שלט קטן: "הנכון"? או לצייר חצי הכוונה או לפרסם הוראות הגעה או מפת כבישים או תמרור? והיכן הם הוריי ומדוע הרפו אחיזתם המגוננת בדיוק כאשר תעיתי באפילה. והיכן חבריי ומכריי. ואיה מסתתרים שכניי. ואף אסתפק בשעה זו בזרים. ואפילו יהיו הם סקרנים שיצטופפו יחד כדי להביט בי מן הצד וימהרו לחמוק לצללים. היכן הם כולם.
והיכן אני. לא בטוח שאני צריך להיות כאן. לא בטוח שאני במקום הנכון. ומדוע חוזר על עצמי. ולא אל עצמי. כאן להיות, צריך אני? לא בטוח, בטוח שלא. לא יכלו לשים שלט: "בטוח"? או לסמנו בגדר חיה וטובה שתהא לי אם ואחות ומקלט? דווקא כעת, כשהכוכבים נטשו אותי. לו רק היו מביטים וזוהרים בי מן הצד. אסתפק בשעת לילה זו בזרותם. היכן הם.
לא בטוח שאני צריך. לא בטוח שחייב. ובכל זאת כאן, שואל. לא יכלו לשים שלט "לא בטוח"? וודאי הייתי נושאו לכל מקום. הייתי נהפך נושאו של השלט. והוא למושאי. דווקא כעת, ביתמות נעוריי. נווד דרכים תחת כיפת שמי מדבר. קול קורא בלילה ואין מענה.
וגובר החשש בקרבי כי אין מקומי כאן. לא בטוח. מדוע תעלומת צוקים ותהומות נפרשת לפנינו. מדוע אין בטחון בדרכי. לא יכלו לשים שלט? מה הייתי כותב בו?
מעבר לפיתול הדרך
השבמחקאולי יש בור, ואולי מבצר,
ואולי רק המשך הדרך.
איני יודע ואיני שואל.
כל עוד אני הולך בדרך לפני הפיתול
אני רק מביט בדרך שלפני הפיתול,
כך איני יכול לראות אלא את הדרך שלפני הפיתול.
לא היה מועיל לי כלל להביט לצד אחר
ולצד שאינני רואה.
בואו נייחס חשיבות רק למקום שאנו נמצאים בו.
יש די יופי בהמצאות כאן ולא בשום מקום אחר.
אם יש מישהו מעבר לפיתול הדרך,
שאלה יתחשבו במה שיש מעבר לפיתול הדרך.
זוהי הדרך בשבילם.
אם נצטרך להגיע לשם, כשנגיע לשם נדע.
לעת עתה אנו יודעים רק שאיננו שם.
כאן ישנה רק הדרך לפני הפיתול, ולפני הפיתול
ישנה הדרך בלי שום פיתול.
הפוך את המקום לשלך, השאר בו את חותמך, אל תשכח לכתוב שלט לבאים אחריך, שלא יתהו כמותך.
השבמחק