רוסו אמר שהאדם נולד חופשי, ובכל מקום אסור הוא באזיקים. ומאלה החולקים על הבחנתו מציע אני לקום ממושבם ולצאת את הדלת. לפשוט בגדי עמלם ולרחף אל גבעות מוריקות, פסיפס נדודיהם. ולשאוף אוויר פסגות ולחדול מעיסוק בטרדות היום. ועת יתעוררו יבינו כי רק חלום היא חירות האדם. ועת יתפכחו וודאי יבינו כמה צדק רוסו. ועת יתבגרו יבינו כמה טעו.
כי אומרים שאדם הבורח מן הקושי והמצוקה פחדן הוא. אך אולי פחדן הוא זה הנשאר? שאינו מעז לשאול? המהסס לחלום? המתנחם בנוחות שגרת קבעון? פחדנים, כמו זבובים, אוהבים להתאסף מול זגוגית החלון הסגור. הם חושבים שזה מאפשר להם להיטמע בנוף בלי לצאת. הם אינם עובדים אפילו על עצמם. כמו זבובים ימותו צעירים כשיגלו שכבר אין בהם כנפיים. מיותרים יפלו חרש אל אפר אבותיהם הפחדנים.
צבא ההגנה מקצה שבע דקות לכל חייל לפשוט את מדיו. וכל חייל מתאמן ומשתפר עד שיצליח. אך לעולם לא תימצא דרך מהירה יותר לפשוט מדים מללמוד פילוסופיה. רק בזכותה אנו למדים שהחייל האמיץ ביותר הוא פחדן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה