ספר שאני קורא עכשיו, מזכיר לי שאין באמת דבר כזה "טוב". שזו אמירה די מוזרה על מילה כל כך שימושית. אבל הנימוקים משכנעים והמסר חד - הכל בעיניי המתבונן. כמו יופי, או חוכמה, או טעם. והרי גם הם אינם קיימים בעולם. ומי שחושב שאפשר למדוד אותו טועה, ומי שמתעקש מטעה אחרים. כל הסקאלות שגויות, אם יש בכלל דבר שגוי בעולם הזה. ואם יש עולם בכלל. ואם קיים, וודאי אינו טוב.
ואם אין טוב, אין גם רע, ואין אולי. ואם אין מקום להיאחז בו, אין גם זמן. וסביר כי אין שנים או גיל, או נופים מתחלפים, או עונות השנה. ומתוך שאין-אין, כנראה שאין גם יש. וכמו נחש מתפתל, הקיום שאני מכיר בדיוק בלע את זנבו והפך לחור שחור, שגם קיומו מוטל בספק.
אבל במוחי חולף זכרון רחוק, געגוע. למשהו שהיה פעם ועכשיו לא. ונדמה לי, אם איני טועה, שפעם בכלל לא חיבבתי את זה. רק גיחוך הגורל נוטע בי ערגה לרגע חולף שביטלתי אי-שם בעבר. ואם משהו התחלף והשתנה בי, הרי שיש זמן. והזמן מייצר גם יופי, וחוכמה. ואם משהו בי התבגר, אז יש עוד טעם. ואולי, יש אפשרות, שיהיה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה