זה לא היום שלך, צביקה

ביום בו נטמן חיים חפר,
נתמלאו הרחובות פסוקים חרוזים.
ופתע נזכרו הבריות,
בכוחן של מילים מושחזות.

כי שיריו כתוביות באלבום ילדותם,
ולחניהם ריצפו מסעותיהם.
תזכורת לימים חולפים, בטרם הוצפו באמתלות
של היעדר זמנים לקריאת פזמונים.

ובעוברי הערב נרגש ליד השלט:
"בבית זה התגורר ויצר שלונסקי",
מתגלה כי לעיתים אדם המקדיש בתיו לקוראיו,
זוכה באחריתו להקדשת ביתו ליצירתו.
 
אז הנח לסיגרים, צביקה. זה לא היום שלך.
אמנם יילדת כוכבים, אך היום הם בחוץ,
מאירים את ילקוט הכזבים של מסדר הלוחמים,
מבכים אדם הנאסף אל שורותיו,
זורעים בדמעה פרקי שירה.