מעגל אנשים, עיניים נוקפות. "עצום עיניים, ופול", פוקדים. אך גם האומץ נפקד, והרגליים רועדות. "פול, יתפסו אותך", אך אתה לא תופס. מין טיפוס שכזה, אתה, שלא מבין למה צריך ליפול לאחור. ועוד בעיניים עצומות. והמעגל הזה כמו סוגר עליך, כופה עליך מפלה, מפלה אותך לרעה, בוודאי זומם דבר מה. ובסוף הלחץ עובד, והוא נופל. ומתכונן למפגש הרצפה, וכמעט מתאכזב להיתמך בזרועות זרים. והגם שהבלתי נתפס, נתפס, עודנו ספקן. ומחליט שלא להיכנס פעם נוספת למעגל. לא לעבור שוב את חרדת המפלה. לא להידרש להאמין בצללים שמאחוריו.
כוח המשיכה שם, ולא צריך לבדוק אותו. ובכלל, אפשר ליפול בכל כך הרבה דרכים. כל עוד אנו עומדים על הרגליים מוטב להישמר. לא להתגרות בגורל, שממילא מהתל. להיוותר על קרקע בטוחה, במרחבים מוכרים. לא להזדקק לעולם לכתפיים אחרות, לא להישען על קירות תומכים שבנו השכנים. בכלל, מוטב להישאר בבית. בחדר. מבוטח באמון עצמי. מרופד באחריות בודדה.
פול, פחדן, פול! עצום עיניים וקח תנופה. רסק עצמך בלי דעת, התמכר ליצר ההרפתקנות המשלהב. מי שמך מעל האחרים? שאותו אחד ידחוף אותך לזרועותיהם. לא כדי להצמיח אומץ. לא כדי לזרוע אחווה עולמית. רק כדי להעצים את עצמך. מי שנצמד לקרקע לא יגיע לכוכבים. מי שנסמך על כוחותיו, יוגבל על ידם. ומי שפוחד נחנק. ולא תיפח בתוכו מלוא הרוח. ולא יזכה לעוף. כי התעופה, כך אומרים, כרוכה גם בנפילה לאחור לפעמים. ולתת אמון בעצמך. שתדע לנסוק מעלה לא משנה מה יקרה. ושהנסיקה הזו תמיד מהנה ומוצלחת יותר, כשאתה אמיץ באמת.
כוח המשיכה שם, ולא צריך לבדוק אותו. ובכלל, אפשר ליפול בכל כך הרבה דרכים. כל עוד אנו עומדים על הרגליים מוטב להישמר. לא להתגרות בגורל, שממילא מהתל. להיוותר על קרקע בטוחה, במרחבים מוכרים. לא להזדקק לעולם לכתפיים אחרות, לא להישען על קירות תומכים שבנו השכנים. בכלל, מוטב להישאר בבית. בחדר. מבוטח באמון עצמי. מרופד באחריות בודדה.
פול, פחדן, פול! עצום עיניים וקח תנופה. רסק עצמך בלי דעת, התמכר ליצר ההרפתקנות המשלהב. מי שמך מעל האחרים? שאותו אחד ידחוף אותך לזרועותיהם. לא כדי להצמיח אומץ. לא כדי לזרוע אחווה עולמית. רק כדי להעצים את עצמך. מי שנצמד לקרקע לא יגיע לכוכבים. מי שנסמך על כוחותיו, יוגבל על ידם. ומי שפוחד נחנק. ולא תיפח בתוכו מלוא הרוח. ולא יזכה לעוף. כי התעופה, כך אומרים, כרוכה גם בנפילה לאחור לפעמים. ולתת אמון בעצמך. שתדע לנסוק מעלה לא משנה מה יקרה. ושהנסיקה הזו תמיד מהנה ומוצלחת יותר, כשאתה אמיץ באמת.
From "Tuesdays with Morrie" by Mitch Albom:
השבמחקIt is my junior year, 1978, when disco and Rocky movies are the cultural rage. We are in an unusual sociology class at Brandeis ,something Morrie calls "Group Process." Each week we study the ways in which the students in the group interact with one another, how they respond to anger, jealousy, attention. We are human lab rats. More often than not, someone ends up crying. I refer to it as the "touchy-feely" course. Morrie says I should be more open-minded.
On this day, Morrie says he has an exercise for us to try. We are to stand, facing away from our classmates, and fall backward, relying on another student to catch us. Most of us are uncomfortable with this, and we cannot let go for more than a few inches before stopping ourselves. We laugh in embarrassment.
Finally, one student, a thin, quiet, dark-haired girl whom I notice almost always wears bulky white fisherman sweaters, crosses her arms over her chest, closes her eyes, leans back, and does not flinch, like one of those Lipton tea commercials where the model splashes into the pool.
For a moment, I am sure she is going to thump on the floor. At the last instant, her assigned partner grabs her head and shoulders and yanks her up harshly.
"Whoa!" several students yell. Some clap.
Morrie finally smiles.
"You see," he says to the girl, "you closed your eyes. That was the difference. Sometimes you cannot believe what you see, you have to believe what you feel. And if you are ever going to have other people trust you, you must feel that you can trust them, too - even when you're in the dark. Even when you're falling."