בחדשות דווח כי לרגל החג נסגר המרחב האווירי של ישראל. ואני חשבתי לתומי, שמוטב היה אחרת. שלרגל החג, היו מחליטים מקבלי ההחלטות, ושואלי השאלות, ומשיבי התשובות - לפתוח את המרחב האווירי של ישראל לכל מקום. לכל דעה, ולכל מחילה, ולכל רעיון ולכל הצעה. והיו הכלים הריקים מתמלאים דיוני אמת, ותהיות מהות, ולבטי תועים, ורזים כמוסים.
ואולי אז, היו נשזרים נתיבי השמיים במסילות ישרים, ואיש הישר בעיניו היה עושה, וכמנהג הצום היו נמנעים כל בית ישראל מאכול ושתו הבלי-החול שאנו סועדים מדי יום בכותרות העיתונים, בפטפוטי הרחוב ובעוונות הרכיל.
יש שיגידו כי העם היהודי שרד בסגפנותו, כי שרידי העיר ירושלים הם נצר לחכמתה בדד לשבת, ובליבה חומה. אבל אני סבור כי האור הנשלח לגויים מוקרן דהוי דרך חרכי ירי בחומות, וכי גוף האדם אינו מתיר לנו להרים ראש כשאנו מתקפדים ומתכנסים פנימה. אפשר להשתלב וללמד, להשפיע מתוך שותפות, לברוא מסורות משותפות, חדשות וישנות. לייצר זהויות חדשות מבלי למחוק את הישנות, להגן ולהתפשר, להתעקש ולוותר. להוסיף חברים חדשים למעגל המלוכד, שככל שיספח חברים חדשים כך תתבצר איתנותו. קהילות סגורות שרדו לאורך השנים, אך במחיר שנאה ומרירות כבדים מנשוא. זוהי שרידות בלתי אנושית, ובעיקר - בלתי יהודית.
בשנה הבאה אשמח לשמוע בחדשות, כי לרגל החג נפתח המרחב האווירי של ישראל. ולתומנו נחזה במבול מבקרים שיגיעו לציין בישראל את החג הקדוש הזה. שיש בו משום עינוי הגוף והנפש, אולם בעיקר תקווה לחשבון נפש ודעת, להתקדשות מוסרית, ולענווה עמוקה שרק בה טמונים ערכי העולם כולו.
ואולי אז, היו נשזרים נתיבי השמיים במסילות ישרים, ואיש הישר בעיניו היה עושה, וכמנהג הצום היו נמנעים כל בית ישראל מאכול ושתו הבלי-החול שאנו סועדים מדי יום בכותרות העיתונים, בפטפוטי הרחוב ובעוונות הרכיל.
יש שיגידו כי העם היהודי שרד בסגפנותו, כי שרידי העיר ירושלים הם נצר לחכמתה בדד לשבת, ובליבה חומה. אבל אני סבור כי האור הנשלח לגויים מוקרן דהוי דרך חרכי ירי בחומות, וכי גוף האדם אינו מתיר לנו להרים ראש כשאנו מתקפדים ומתכנסים פנימה. אפשר להשתלב וללמד, להשפיע מתוך שותפות, לברוא מסורות משותפות, חדשות וישנות. לייצר זהויות חדשות מבלי למחוק את הישנות, להגן ולהתפשר, להתעקש ולוותר. להוסיף חברים חדשים למעגל המלוכד, שככל שיספח חברים חדשים כך תתבצר איתנותו. קהילות סגורות שרדו לאורך השנים, אך במחיר שנאה ומרירות כבדים מנשוא. זוהי שרידות בלתי אנושית, ובעיקר - בלתי יהודית.
בשנה הבאה אשמח לשמוע בחדשות, כי לרגל החג נפתח המרחב האווירי של ישראל. ולתומנו נחזה במבול מבקרים שיגיעו לציין בישראל את החג הקדוש הזה. שיש בו משום עינוי הגוף והנפש, אולם בעיקר תקווה לחשבון נפש ודעת, להתקדשות מוסרית, ולענווה עמוקה שרק בה טמונים ערכי העולם כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה