לא מתרגש מקווים אדומים. לא שלי, לא של אחרים. מחיצות ראויות שישורטטו במילים, ולא בגוונים עזים של דם. ואם כבר מדם ליבנו, ראוי שיהיו הקווים אמיתיים. כאלה שיוצרים צורות, מסגרות, ולא מחלקים וחוצים. מפרידים עיגולים בין קווים ירוקים של אנשים לבנים ושחורים, וכאלה שכבר אזל מהם הצבע.
לא מתלהב מקווים שקופים שמישהו זורק בחלל האוויר, מלהטט עמימות מול בהיות חלולות, ומצפה שנבין. ואנו במקום לסגוד לקווים-הבלתי-נראים, כבים-בלתי-יראים, ושבים למציאות המקווקוות שלנו, מנקודה אחת לשניה.
לא חסיד של קווים מהירים ובוהקים, שמעבירים נוסעים ונושאים בקצב אקספרס בין קטבים. מוטב לעיתים לנוע ולנוח בין תחנות, להתבלבל בדרך. במקום להיות מהירים יותר מרכבת, חשוב מדי פעם לרדת מהפסים. לבקר ביעדים בלתי מתוכננים, לשוטט בדרכים לא סלולות.
אבל הקו האפור שעטף את עירי משעות הבוקר, מוציא אותי משלוותי. דוק ערפילי של תוגה סתווית מכהה את החושים, מלהיט ציפייה לטפטוף צונן. כשבעיר אפור, אפור בהיר, נוצץ בה יופי עתיק של קירות מתקלפים ושדרות מתיישנות. זה הזמן להתרגש משיר ישן, רגע של הולדת בנוף מוכר. להתפעל פעם נוספת מתחלופתן המחזורית של עונות הלב, סופות חולפות. לחוש שייכים לתמונות בלי מילים, בלי סיבה. לשוט ברחוב על ריח הגשם מרוצים. בלי תוכניות, בלי הגדרות, בלי קווים.
לא מתלהב מקווים שקופים שמישהו זורק בחלל האוויר, מלהטט עמימות מול בהיות חלולות, ומצפה שנבין. ואנו במקום לסגוד לקווים-הבלתי-נראים, כבים-בלתי-יראים, ושבים למציאות המקווקוות שלנו, מנקודה אחת לשניה.
לא חסיד של קווים מהירים ובוהקים, שמעבירים נוסעים ונושאים בקצב אקספרס בין קטבים. מוטב לעיתים לנוע ולנוח בין תחנות, להתבלבל בדרך. במקום להיות מהירים יותר מרכבת, חשוב מדי פעם לרדת מהפסים. לבקר ביעדים בלתי מתוכננים, לשוטט בדרכים לא סלולות.
אבל הקו האפור שעטף את עירי משעות הבוקר, מוציא אותי משלוותי. דוק ערפילי של תוגה סתווית מכהה את החושים, מלהיט ציפייה לטפטוף צונן. כשבעיר אפור, אפור בהיר, נוצץ בה יופי עתיק של קירות מתקלפים ושדרות מתיישנות. זה הזמן להתרגש משיר ישן, רגע של הולדת בנוף מוכר. להתפעל פעם נוספת מתחלופתן המחזורית של עונות הלב, סופות חולפות. לחוש שייכים לתמונות בלי מילים, בלי סיבה. לשוט ברחוב על ריח הגשם מרוצים. בלי תוכניות, בלי הגדרות, בלי קווים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה