"אתם מבינים", הוא מסביר בטון רציני שלא נחלש נוכח החיוך הרחב שלו, " אין דבר כזה תנועה קבועה. זו אשליה, פיקציה. דבר שמתקיים הלכה למעשה רק בספרי הפיזיקה, או אולי לכל היותר במוחו הקודח של ניוטון".
אנחנו מהנהנים והוא מזהה אישור להמשיך. "אתם בטח נזכרים שלימדו אתכם פעם, שגוף שנע בתוך וואקום ממשיך לנוע תמידית. אבל זה סתם משהו שמוכרים לילדים. אין דבר כזה וואקום, והכל תמיד בתנועה, ותמידית בחיכוך"
תמיד? אנחנו מנסים לתרום.
"תמיד, כי תמיד יהיו גופים שיפעילו כובד משיכה ויחייבו התאמות מסלול. לכן המציאו למשל את המנועים הרקטיים"
ואני נזכר איך למדתי על תאוריית הוואקום ואיך הבנתי שהיא שקרית. ומתי בפעם הראשונה הרגשתי בחיכוך והפנמתי שקיים תמיד. או ראיתי כיצד כוח כבידה ומשיכה מוציא עצמים ממסלולם, ולפעמים אפשר לתקן. ואיך התנועה המתמשכת היא יעד חשוב אך גם שאפתני, וכמה מסובך לוודא שעצמים לא יתעופפו ויתפזרו מעבר לנתיבים הרצויים. וכמה רחוק התכנון מהמציאות, וכמה מלא ועשיר הוואקום, בתאוריות מעשיות ומעשים תיאורטיים.
וחושב לעצמי, מעניין איך היה מגיב הדובר מולי, אם היה יודע שלמדתי את כל אלה למרות שלא למדתי פיזיקה מימיי. שיש בעקרונות האלה אמת, שמקורה בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה