איש רחוק הולך על זרוע מנוף גבוה באמצע העיר. הוא מדלג בין שלבי סולם בהליכה בטוחה, כמעשה שגור ברגליו. שקוף למרבית האנשים שחולפים מטה בזמן שהוא בונה עבורם עוד מגדל קוביות.
זוהי עבודה שאינה מומלצת לסובלים מפחד גבהים. כי מי שסובל מפחד גבהים עשוי למצוא עצמו משותק ורועד מהחשש התמידי שייפול, ולדמיין בחזיונו כיצד מנתקת הרוח את אחיזתו ומשליכה אותו להתרסקות חסרת תקנה. ומי שסובל מפחד גבהים עשוי למצוא עצמו דבוק ומחובר ליסודות הברזל ולהימנע מצעדים חריגים שיערערו את איזון מבטחו.
ומי שסובל מפחד גבהים ודאי ישקע בתוך תוגת חרטות עצמיות וכעס על שהעז והסתכן. ונפשו לא תמצא מנוח מחיבוטיה וחבטותיה על שכך יצאה אל העליונים ומצאה עצמה בתחתונים.
ומי שסובל מפחד גבהים ישכח מדוע טיפס ומה בכלל חיפש שם ומה הנוף שחלף בדרכו ומיהם האנשים שפגש בדרך ומה הייתה נקודת היציאה למסע. הפחד המסעיר ירוקן ליבו וזכרונו משרידי יצר כלואים שמלכתחילה הנחו את מסעו.
"לכן לאנשים שסובלים מפחד גבהים אסור לטפס", מהדהד קול מוכר ומגונן מן העבר. "להפך..", מתגבשת תשובה ממעמקים. דווקא מי שאוחז בפחד גבהים מוטב שיטפס הכי גבוה שאפשר כמה שיותר מהר. כי מי שיצק רגליו בקרקע לנצח יחוש את עלבון השגרה. כי מי שסובל מפחד גבהים - שיפסיק לסבול. שיתחיל להתרגש ממנו, שיהנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה