פעם הוא היה חשוב ומאוד מפורסם, היא אומרת. היה מביא כבוד ובחורות, הרבה בחורות. כולם חיכו לשמוע מה דעתו. העריכו מאוד את הביקורת שנתן.
ובלוויה? היו רבים? אני שואל.
לא. לא הרבה. כמה שכנים וחברים. קצת משפחה. נציג או שניים מהטלוויזיה. ברדיו הקריאו עליו הספד קצר אתמול בבוקר. שיבחו את הידע שלו. אמרו שלא היה כמותו באהבת הקולנוע.
ומה עם כל הסרטים שנותרו בדירה שלו?
כנראה ייזרקו לפח. לאף אחד אין מה לעשות עם קלטות וידאו של סרטים ישנים. חוץ מזה שבשנים האחרונות אגר לעצמו בדירה המון לכלוך וזבל שנאסף מהרחובות. האחיינית שלו תעבור לגור בדירה והיא בטח תיפטר מהכל ביחד.
מה נשאר בדירתו המאובקת של שאול השכן. בעבר, הדירוגים שנתן הכריעו את גודל התורים בקופות. והיום... רק אבק כוכבים פזור על הרצפה. חלקו שייך לכוכבי קולנוע בשחור ולבן שהיו ואינם עוד. וחלקו, רסיסי כוכבי דירוג שפורסמו בשמו בעיתונים. היום הכוכבים אחרים, נתונים בידי ההמון, ואין עוד צורך במבקרים. היום הכל במחשב ואין צורך בזכרון. אין עוד צורך במבקרי קולנוע, כולנו כאלה. בסך הכל עוד אחד מהם הלך לעולמו. נסתדר בלעדיו, הכל מתועד, לא צריך לעשות מזה סרט...
...וגם אם ינסו לעשות, איש לא ידע כיצד זה התחיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה