אומרים שאין דבר כזה החלטות טובות, אבל...
את ההחלטות הכי רעות בחיי עשיתי מתוך פחד. בחרתי בדרך הפחות נועזת, העדפתי את ציוץ הציפורים הרגוע מעל הדרך הבטוחה. את השביל הסלול, את החופים המוכרים לרחצה.
את ההחלטות הכי רעות בחיי ציינתי בחגים של תחפושות ולא של יציאות מצרים. כשהתרפקתי על שירי יום זכרון ונעדרתי מחגיגות העצמאות. התמכרתי לקלות השחייה עם הזרם, צמוד למעקה, בקרבת אחיזה, במרחק תעוזה.
את ההחלטות הרעות לקחתי בזמן שהעדפתי לחנות באזור החנייה שלי. כשעקפתי תמרורי אין כניסה, כשהאטתי בכתום מהבהב. כשנתתי זכות קדימה בצומת ריק, כשבלמתי במקום להאיץ.
הרעות שבהחלטותיי התקבלו בכלל בידי אחרים, שהכנסתי במודע אכזרי לכספת שיקוליי. בהכרעה בין חכם לצודק העדפתי להצטייר נכון.
והרעות ביותר בתוכן לא נלקחו בכלל. נבלעו בעננת אדישות מתמשכת ונטולת הכרעות. נתפזרו הן בתנועת רוח הזמן שלקחה את כולם בדרך הקיימת, בנתיבי הרדידות המתקדמים לאיטם בשעת בין ערביים.
אומרים שאין דבר כזה החלטות טובות. אבל החלטות רעות יש ויש. תמיד מתקבלות הן בפחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה