בהתחלה זה החוצה. נזרק לכל הכיוונים, נשלח לכל פינה חבויה בעולם. קווים של סקרנות המשוגרים ממך מילדות ומחפשים תשובות שיניחו את הדעת וירגיעו את הלב. עיניים בוחנות תרות אחרי האופק, מקל נדודים אינו מקל את דחף הכיבוש, את יצר ההרפתקאה, את התשוקה ללא-נודע.
ואחר כך, זה חוזר פנימה. נספג לאט בגוף, חודר עמוק לרקמות הנשימה. קווים של סקרנות המשוגרים ממך בבגרותך ומחפשים שאלות חדשות שילהיטו את הדעת וימריצו את הלב. עיניים מפוקחות תרות אחרי בית, מקל נדודים אינו מקל את תוגת הבדידות, את יצר ההרסנות, את התשוקה לחיבוק קרוב.
ואז, זה בא והולך. החוצה ופנימה, מעלה מטה. רגעי גאות ודקות שפל. כמו גלים בים. שההסחפות בהם ממכרת ומסוכנת. הבט כיצד הם נודדים, כיצד הם גועשים, כיצד הם נשברים. כשם שהם מביטים בך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה