בימים כאלה, אני מצטער שאין לי בית בעמק, לחזור אליו. מבודד ומוצל כמונו, בין עצי אורן נדיבים, מוקף גדר נמוכה, צבועה ומגושמת כמו צינת החורף. בית כזה שמתעוררים בו לניחוח טל אחרי לילה גשום, ומעורבבים בו זרעי בישולי מטבח. קמים בו נרגשים וממהרים לעורר שלוליות ברגליים יחפות. אי ירוק בים סואן, מקום לנוח בו באמת, להתנקות ולהתרפא. לנשום כמו שלא זכינו עד כה, לבהות ללא סיבה בסגול השמיים, ולדעת שעמוק בלב, בעמק שבין הרי האפילה, עוד מסתובבים אנשים טובים שזוכרים לאהוב.
לא להאיר את העלטה בחושך, להתמכר לה, להיכנע לציוויה. לתת ליחד לנצח, לטייל בטבע האדם. לא לרצות ללכת, לנטוש מחשבות על מקומות אחרים. כאדם המאבד זכרונו ומגלה מחדש אוצר של מילים - ללמוד מהותו של בית, לצייר נוף ילדות, לסעוד ארוחה משפחתית, לרקוד שלווה, להיות אמיתי, לצחוק מהלב, לשרוק עם הרוח, להיוולד בזריחה, להיסחף בגלי החופש, לשתוק עם הלילה.
בימים כאלה, אני מבין שעיר ילדותי, בה מוצאים הכל, גרמה לי לאובדן. במקום למצוא, הפכה חיי לחיפוש.
לא להאיר את העלטה בחושך, להתמכר לה, להיכנע לציוויה. לתת ליחד לנצח, לטייל בטבע האדם. לא לרצות ללכת, לנטוש מחשבות על מקומות אחרים. כאדם המאבד זכרונו ומגלה מחדש אוצר של מילים - ללמוד מהותו של בית, לצייר נוף ילדות, לסעוד ארוחה משפחתית, לרקוד שלווה, להיות אמיתי, לצחוק מהלב, לשרוק עם הרוח, להיוולד בזריחה, להיסחף בגלי החופש, לשתוק עם הלילה.
בימים כאלה, אני מבין שעיר ילדותי, בה מוצאים הכל, גרמה לי לאובדן. במקום למצוא, הפכה חיי לחיפוש.
היה שווה להמתין כמה שבועות לטקסט הזה.
השבמחקבשביל טקסט מופתי שכזה שווה להמתין גם ימי חלד.