1.
קשה היה לפספס את המבט החשדני בעיניים שלה. היא יושבת שם כדי לעזור, אמורה להפגין חייכנות גם בשעות המוקדמות של הבוקר, אבל מתחת לפני השטח היה ברור שהיא חושבת שאני מנסה לעבוד עליה. אחרי הכל, מדובר בשוד לאור יום. ולא של הון כזה או אחר - שוד קרקעות. הגעתי לעיריית תל אביב בשעות זריחה בשביל לקבל תו חנייה, כזה שמדביקים על השמשה בשעות היום ובכספת בלילות. היא ניסתה להיאבק, הנועזת. גרמה לחבריי בצבא לשלוח שני פקסים שיאשרו שהרכב שלי, רק שלי, ושום דבר פרט לשלי. רגע לפני שמימשתי את הנאום המוכן בדבר "נראה לך שקצין בצה"ל שהגיע לכאן הבוקר במדים מעוניין לרמות אותך", היא ניגשה למגירה הנסתרת ושלפה משם מדבקה קטנה. עוד מבצע של צה"ל הוכתר בהצלחה, עוד עיר נכבשה בשלום. ידעתי שטוב שהגעתי במדים.
2.
תרגיל החירום שהתנהל היום גזר סגירת שערים בשעה 0900. מי שיאחר, ישאר בחוץ. ברבע לתשע, עוד המתנתי לסנדוויץ שלי בבית הקפה. הפצרותיי נענו בנימוס עטופה באזלת יד. בשלב מסויים החלטתי להגביר לחץ: "אני מצטער, אני חייב את הסנדוויץ'". המסר הועבר. "עבד", היא קוראת לתוך המטבח, "סיים בזריזות את הסלט הערבי, הקצין מחכה וממהר".
3.
רגע לפני שעליתי לקומה שלישית כדי לבקר את אחותי ההרה, נכנסתי לצומת ספרים כדי לקנות לה משהו לקרוא. "אפשר לעזור לך?", הציע באסרטיביות ואני דחיתי בחיוך. המשכתי להסתובב והוא שב להציע: "אולי משהו על בטחון? אקטואליה?", שתקתי. "אולי איזה ספר מתח או רב מכר?", הוא ניסה לקלוע לטעם דרגותיי. החלטתי להרים את הכפפה. "תגיד", שאלתי אותו. "איפה אתם שמים כאן עיתוני לאישה?".
קשה היה לפספס את המבט החשדני בעיניים שלה. היא יושבת שם כדי לעזור, אמורה להפגין חייכנות גם בשעות המוקדמות של הבוקר, אבל מתחת לפני השטח היה ברור שהיא חושבת שאני מנסה לעבוד עליה. אחרי הכל, מדובר בשוד לאור יום. ולא של הון כזה או אחר - שוד קרקעות. הגעתי לעיריית תל אביב בשעות זריחה בשביל לקבל תו חנייה, כזה שמדביקים על השמשה בשעות היום ובכספת בלילות. היא ניסתה להיאבק, הנועזת. גרמה לחבריי בצבא לשלוח שני פקסים שיאשרו שהרכב שלי, רק שלי, ושום דבר פרט לשלי. רגע לפני שמימשתי את הנאום המוכן בדבר "נראה לך שקצין בצה"ל שהגיע לכאן הבוקר במדים מעוניין לרמות אותך", היא ניגשה למגירה הנסתרת ושלפה משם מדבקה קטנה. עוד מבצע של צה"ל הוכתר בהצלחה, עוד עיר נכבשה בשלום. ידעתי שטוב שהגעתי במדים.
2.
תרגיל החירום שהתנהל היום גזר סגירת שערים בשעה 0900. מי שיאחר, ישאר בחוץ. ברבע לתשע, עוד המתנתי לסנדוויץ שלי בבית הקפה. הפצרותיי נענו בנימוס עטופה באזלת יד. בשלב מסויים החלטתי להגביר לחץ: "אני מצטער, אני חייב את הסנדוויץ'". המסר הועבר. "עבד", היא קוראת לתוך המטבח, "סיים בזריזות את הסלט הערבי, הקצין מחכה וממהר".
3.
רגע לפני שעליתי לקומה שלישית כדי לבקר את אחותי ההרה, נכנסתי לצומת ספרים כדי לקנות לה משהו לקרוא. "אפשר לעזור לך?", הציע באסרטיביות ואני דחיתי בחיוך. המשכתי להסתובב והוא שב להציע: "אולי משהו על בטחון? אקטואליה?", שתקתי. "אולי איזה ספר מתח או רב מכר?", הוא ניסה לקלוע לטעם דרגותיי. החלטתי להרים את הכפפה. "תגיד", שאלתי אותו. "איפה אתם שמים כאן עיתוני לאישה?".
בהחלט אחד המשעשעים (אם לא ה-).
השבמחקאני גם רוצה לעשות יום אחד ניסוי ולהסתובב עם מדי קצין בקבע בכל מיני מקומות. לראות איך אנשים מגיבים. אולי לבוא ככה לאוניברסיטה יום אחד. להיכנס לשיעורים.
תשאיל לי את הדרגות?